דנ"א 4335/03 דני בנבנישתי נ. כונס נכסים רשמי

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, שבגדרו תשוב ותידון שאלת זכאותו של חייב, אשר מקור חובותיו בניהול עסק בלתי-חוקי, ליהנות מהגנתם של דיני פשיטת הרגל. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

חובותיהם של העותרים נוצרו בעת שניהלו עסק שעיקרו מתן שירותי מין. בקשה שהגישו לבית-המשפט המחוזי, לעיכוב ההליכים נגדם, לכינוס נכסיהם ולהכרזתם כפושטי רגל, נדחתה. בפסק-הדין נשוא העתירה נדחה ערעורם. בפסק-הדין - שנכתב על-ידי הנשיא , בהסכמת השופטים ריבלין ולוי - נקבעה הלכה חדשה, וזו תמציתה:

נוכח חשיבות התכליות הספציפיות של ההגנה על הנושים ושיקומו של החייב, תישלל ההגנה של פקודת פשיטת הרגל רק באותם המקרים בהם המדובר באי חוקיות של ממש, העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. ... אין די בכך שהחובות נוצרו במהלך ניהול עסק בלתי חוקי – הא ותו לא. יש להראות כי החובות נוצרו בקשר לניהולו של עסק בלתי חוקי הנוגד באופן מהותי את תקנת הציבור ... בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם המדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה ואם הורשע החייב בעבירה כאמור ...; את השאלה אם המדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופיה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא באמות מידה אפשריות לבחינת מהותיות הניגוד של הפעילות לתקנת הציבור, בהקשרה של פקודת פשיטת הרגל ...

ביחס למקרה נשוא הדיון נקבע, כי -

המדובר בעסק שאינו רק בלתי חוקי אלא שיש בו היבטים ברורים של חוסר מוסריות. אין המדובר במעשה בלתי חוקי חד פעמי אלא במעשה שהתמשך על פני מספר שנים. בית המשפט המחוזי קבע – ובממצאים אלו לא מצאנו להתערב – כי החובות המשותפים לשני [העותרים] נוצרו במהלך ניהול העסק ולשם קיומו. בנסיבות אלו, נחה דעתנו כי המדובר באי חוקיות העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. מטעם זה, לא מצאנו עילה להתערבותנו במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין [העותרים] זכאים לחסות תחת כנפי פקודת פשיטת הרגל.

לטענת העותרים, ההלכה החדשה שנקבעה בפסק-הדין חשובה וקשה, וככזו מצדיקה קיומו של דיון נוסף. לדעתם היה על בית-המשפט לקבוע, כי "חובות שנוצרו אגב עיסוק בלתי חוקי אינם מונעים היענות לבקשת פשיטת רגל של חייב כל עוד העסק לא הוקם על מנת לרמות ולא מתוך מטרה ליצור חובות חדשים ללא כוונה לשלמם". כמו כן, לטענתם, "אין כל רלבנטיות, כאשר מדובר בחובות חוקיים לצדדים שלישיים, למהות העסק. אין מטרת דיני פשיטת הרגל להעניש עונש נוסף את העבריין כאשר כלפי נושיו הקיימים או הפוטנציאליים נהג בתום לב". לחלופין, טוענים הם, אין לראות עיסוק בשירותי ליווי כפגיעה מהותית בתקנת הציבור.

דין העתירה להידחות. אף שבפסק-הדין נקבעה הלכה חדשה, לא מצאתי כי יש בה חשיבות או קשיות מן הסוג העשוי להצדיק דיון נוסף. כידוע, על מנת להורות על קיום דיון נוסף נדרש כי המדובר יהיה בחידוש, חשיבות או קשיות מהותיים ומשמעותיים; ואפילו כאשר תנאים אלה מתקיימים, עדיין נוטה בית-המשפט, כעניין של מדיניות שיפוטית, לקמוץ את ידו ולא להורות על קיום דיון נוסף אלא במקרים נדירים (ראו דנ"א 10254/01 מרמלשטיין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים , תק-על 2002(1) 649; דנג"צ 1091/95 רובבשי נ' היועץ המשפטי לממשלה , תק-על 95(2) 1444). המקרה שלפנינו אינו נכלל בגדר מקרים אלה.

העתירה נדחית. בכך מתייתרת בקשת העותרים למתן סעד זמני.