בש"א 7906/06 שמעון שטרית נ. אריסון השקעות בע"מ

לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.לצורך דיון בבקשה אשרטט בקצרה את ההליכים שקדמו לה. המשיבה 5, קרן ההסתדרות, מכרה את מניותיה בחברת שיכון ובינוי אחזקות בע"מ (להלן: החברה) לעובדי החברה. המבקשים הם חברי המשיבה 4, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שהינה בשליטת המשיבה 5. המשיבים 3-2 שמשו בעת הרלבנטית כמנהל הכללי וכיושב הראש של החברה (בהתאמה) והמשיבה 1 סייעה במימון עסקת מכירת המניות. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה להתיר להם להגיש תביעה נגזרת בשמן של המשיבות 5-4 נגד המשיבים 3-1 בגין חלקם בעסקה זו. בית המשפט קמא דחה את הבקשה. במהלך ההליך שהתנהל לפניו דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשים לקבל צו לגילוי ועיון במסמכים וביניהם עיון בשלוש חוות דעת שנתנו בדבר הערכת שווי החברה. בית המשפט קמא סבר כי בשלב בו טרם אושרה הגשת תביעה נגזרת אין בפני בית המשפט תובענה ואין למבקשים מעמד של תובעים המקנה להם זכאות לקבלת צו גילוי ועיון במסמכים. על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש ערעור וערעור שכנגד (לעניין הוצאות בלבד) לבית משפט זה. בפסק דינו מיום 23.8.06 דחה בית המשפט את הערעורים (ע"א 9491/04 שמעון שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ (טרם פורסם)). הבקשה שלפני הוגשה ביום 28.9.06 .

2.לטענת המבקשים, פסק הדין יצר הלכה חדשה שכן הוא דן לראשונה בשאלת גילוי ועיון במסמכים בשלב בקשה לאישור תובענה נגזרת. לטענתם, בכך הוכרה זכות גילוי ועיון בשלב המקדמי של בקשת אישור תביעה נגזרת אולם הלכה זו, כך הטענה, נסכה חוסר ודאות בדבר אופן יישום הזכאות לגילוי ועיון במסמכים בשלב זה. לטענת המבקשים, הואיל ונפסקה זה מקרוב הלכה המדגימה את קשיות פסק הדין, יש בכך כדי לשמש טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. המבקשים מפנים לעניין זה לפסק הדין שניתן ביום 18.9.06 ברע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ , תק-עך 2006(3), 259 המעיד, לטענתם, על חוסר הוודאות ביישום הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב אישור תובענה נגזרת. עוד נטען על ידי המבקשים כי למשיבים לא נגרם כל נזק מהאיחור שחל בהגשת העתירה לדיון נוסף שכן אין יסוד להניח כי הם הסתמכו על איחור זה. אשר לסיכויי ההליך, לטענת המבקשים, פסק הדין יצר הלכה אשר חשיבותה וקשיותה מצדיקים קיום דיון נוסף בה שכן פסק הדין אמנם קבע זכאות לגילוי ועיון במסמכים אולם מנע מהמיעוט את האפשרות להשתמש במסמכים אלו להוכחת טענותיהם והותיר את הלכתו למקרים עתידיים בלתי מוגדרים. טענה נוספת בפי המבקשים הינה כי ההלכה שנפסקה בפסק הדין עומדת בסתירה להלכה קודמת. המבקשים מבהירים כי בית המשפט קמא קבע כי גם אם המשיבים 3-2 פעלו מתוך ניגוד עניינים במכירת מניות החברה לעובדיה, אין בכך כדי להעיד הכרח בנוגע לאי תקינות העסקה. לטענתם, בית המשפט זה לא התערב בקביעה זו, וזאת בניגוד להלכה הקיימת לפיה קיומו של ניגוד עניינים פוגע בטוהר המידות. המשיבים מתנגדים לבקשה.

3.המועד להגשת עתירה לדיון נוסף יוארך רק בהתקיים "טעם מיוחד" (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). אמת המידה הננקטת בעניין בקשות למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף הינה קפדנית ומצמצמת וזאת על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי (ראו לדוגמא: המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2) 699; בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' רבקה ריינהולד , פ"ד מז(5) 646; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995 874). במקרה דנן הוגשה הבקשה באיחור ניכר. השאלה היא, אפוא, האם קיים טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה כמבוקש.

תשובתי לכך שלילית. מתן פסק דין נוסף אשר מעיד, כביכול, על קשיי יישום של הלכה חדשה שנפסקה בפסק דין שניתן לפניו, אינו מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק הדין שקדם לו. אם סברו המבקשים שקיימת עילה להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק הדין נשוא הבקשה שלפני, עילה זו היתה קימת כבר בעת מתן פסק הדין ולפיכך היה עליהם להגיש בקשה כאמור במועד. למעלה מהנדרש אוסיף כי עיון ברע"א 5460/06 הנ"ל, אשר עליו מבססים המבקשים את בקשתם להארכת מועד, אינו תומך כלל בטענתם. אכן, המקרה הנדון ברע"א 5460/06 הנ"ל מתייחס אף הוא לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולעיון בהם במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת. אולם עניינה של הסוגיה שנדונה במסגרתו היה אי גילוי מסמכים בשל טענת חיסיון, סוגיה אשר אינה מיוחדת דווקא להליך של בקשה לאישור תביעה נגזרת ומכל מקום אין בה כדי להעיד על קושי ביישומו של פסק הדין נשוא הבקשה שלפני. אוסיף, כי על פני הדברים אף סיכויי ההליך אינם מצדיקים היעתרות לבקשה שכן ספק אם פסק הדין יוצר עילה לקיומו של דיון נוסף בהתאם להוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לצורך קיומו של דיון נוסף נדרש כי יהיה מדובר בחידוש, בחשיבות או בקשיות מהותיים ומשמעותיים, ואף בהתקיימם של תנאים אלה, נוטה בית המשפט שלא להורות על קיום דיון נוסף אלא במקרים נדירים (ראו: דנ"א 4194/03 קופת חולים מכבי נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב , תק-על 2004(1), 2706; דנ"א 4335/03 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2003(2) 1646; דנג"ץ 3331/03 לויט נ' היועץ המשפטי לממשלה , תק-על 2003(2), 2144). כאמור, לטענת המבקשים מוצדק לערוך דיון נוסף בהלכה שנפסקה על מנת לפתור את הקושי ביישומה. אולם עיון בפסק הדין מעלה כי בית המשפט נמנע במכוון מעריכת דיון מלא בסוגיה שכן לסברתו לא היה לכך מקום במקרה שלפניו. בפסק הדין הובהר כי גם אם טעה בית המשפט קמא בעניין זה, לא היה מקום בנסיבות העניין להתערב בהחלטתו שלא לאשר הגשת תביעה נגזרת. ספק בעיני אם במצב דברים זה עסקינן בהלכה המצדיקה קיום דיון נוסף. אף טענתם הנוספת של המבקשים בדבר קיומו של ניגוד עניינים אין בה כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף. עיון בפסק הדין מעלה כי בית המשפט לא ראה צורך לדון בחלק מהטענות שהועלו על ידי המבקשים, ובכללן, טענתם בדבר קיומו של ניגוד עניינים. משבחר בית המשפט שלא לדון בטענה זו לגופה ממילא לא נוצרה כל הלכה חדשה אשר ניתן לדון בה במסגרת דיון נוסף.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 4,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.