רע"א 5460/06 ארז טלבי נ. בנק הפועלים בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני), בה נדחתה בקשת המבקש לגילוי מסמכים.

2.המבקש הינו בעל מניות במשיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן - בנק הפועלים). בשנת 2003 הגיש המבקש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם המשיב 2, בנק קונטיננטל לישראל בע"מ (להלן - בנק קונטיננטל) שנמצא בבעלות חלקית של בנק הפועלים (בנק הפועלים מחזיק כ- 67% מהון המניות של בנק קונטיננטל). התביעה הנגזרת עצמה - אם תאושר - תופנה נגד המשיבים 13-3, ששימשו בזמנים הרלוונטיים לתביעה כדירקטורים בבנק קונטיננטל (למעט המשיב 10 ששימש כסגן מנהל כללי של הבנק). טענתו של המבקש היא כי המשיבים 13-3 התרשלו משאישרו מתן אשראי לחברות מקבוצת "פלד-גבעוני" (להלן - החברות הלוות) ללא קבלת בטחונות נאותים. חברות אלו הפכו חדלות פירעון וכך נגרם לבנק קונטיננטל נזק כספי ניכר. במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת הגיש המבקש בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולעיון בהם. במסמכים המבוקשים נכללו בקשות למתן אשראי שהוגשו לבנק קונטיננטל בין חודש דצמבר 2000 לחודש דצמבר 2001, על ידי החברות הלוות, ופרוטוקולים של דיונים שנערכו בוועדת האשראי של דירקטוריון בנק קונטיננטל לגבי בקשות האשראי האמורות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי מתן צו גילוי מסמכים כמבוקש יאלץ את בנק קונטיננטל לחשוף מידע בנקאי חסוי לגבי החברות הלוות, בשעה שאלו לא צורפו כצד לבקשה לגילוי מסמכים. על החלטה זו מלין המבקש בפניי. הבקשה לרשות ערעור מופנית נגד המשיבים 10-1.

3.המבקש טוען כי טעה בית המשפט משדחה בקשתו מבלי ליתן את הדעת לחלופות שהציע בבקשה לגילוי מסמכים, שעניינן מניעת פגיעה בחברות הלוות. המבקש הציע כי המסמכים יועברו לעיונו תוך מחיקת הפרטים המזהים ולחלופין שהמסמכים יועברו לעיונו של בית המשפט המחוזי על מנת שיקבע אם וכיצד יש להעבירם לעיונו של המבקש. לחלופי לחלופין טוען המבקש כי בנסיבות העניין יש להסיר את החיסיון הואיל והאינטרס הציבורי מחייב לעשות כן. המשיבים מצידם טוענים, כי לאור ההלכה הקובעת שרק במקרים נדירים יורה בית המשפט על חשיפת חשבונותיו של מי שאינו צד להליך (ראו, ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיפסיון , פ"ד מב(1) 563; רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי , פ"ד מז(5) 764), צדק בית משפט קמא בדחותו את הבקשה לגילוי מסמכים. הם מוסיפים כי ממילא לא היה מקום להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים משום שהבקשה לאישור תביעה נגזרת אינה מגלה עילה לכאורה. בכל הנוגע לחלופות שמציע המבקש לשם הגנה על החברות הלוות, טוענים המשיבים כי מקום בו זהותם של מבקשי האשראי ידועה אין כל נפקות למחיקת פרטיהם מהמסמכים המבוקשים.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. צודק המבקש בטענתו לפיה בית המשפט המחוזי לא דן באפשרות שהוא עצמו יבחן את המסמכים על מנת שיחליט בטענת החיסיון לאחר עיונו בהם (תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בגדר בחינה זו ניתן יהיה אף לשקול מחיקה של פרטים מזהים. איני מחווה דעתי בשאלה זו לגופה, אך סבורני כי היא ראויה להידון בטרם יוכרע גורל הבקשה לגילוי ולעיון במסמכים. במסגרת הדיון תיבחן אף טענת המשיבים כי לאור נסיבות העניין, כאשר ברור במי עוסקים המסמכים, אין כל תועלת במחיקה של פרטים מזהים. במאמר מוסגר אציין, כי הדיון בשאלת החיסיון נוגע אך ורק לזכות העיון במסמכים ולא לגילויים, שכן טענת חיסיון אינה פוטרת בעל דין מלגלות מסמך (ראו, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 432; המ' 121/85 קרן קיימת לישראל נ' כץ , פ"ד יב 1472). על כן, יש להשיב את התיק לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי. לקראת דיון זה, יוכל אף המבקש לבחון את עמדתם של בעלי החיסיון - החברות הלוות. מן האמור בכתבי הטענות שבפניי עולה כי חברות אלו, ולמצער חלקן, מצויות בהליכי פירוק או כינוס נכסים. ייתכן שבעלי התפקיד - מפרקים או כונסי נכסים - אינם עומדים כיום על החיסיון ואפשר שראוי לברר עניין זה.

5.הערעור מתקבל והחלטתו של בית משפט קמא מבוטלת. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל. כל אחת מקבוצות המשיבים (משיבים 2-1, משיבים 10-3 ומשיבים 13-11) תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.