פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
451/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פקיד שומה ירושלים 3
2. פלוני
3. אגמון ושות', רוזנברג הכהן ושות', עורכי דין
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.1.13
בתיק
ע"מ 8013/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' מזרחי
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ד"ר אמיר שויצקי ועו"ד דולב זורע
החלטה
1.
במסגרת ערעורי מס המתנהלים בין המשיב 2, אחיו של המבקש, לבין המשיב 1 (להלן: פקיד השומה ), עתר המשיב 2 באמצעות המשיב 3, שהוא בא כוחו, לחשוף מידע מתוך תיקו האישי של המבקש ברשות המיסים. המבקש, שאינו צד לערעורי המס, נזדעק ועתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לאסור על פקיד השומה להעביר את המסמכים החסויים למשיב 2 ולבא כוחו.
בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, טען פקיד השומה כי אין מדובר כלל במסמכים חסויים, אלא בשטרי מתנה ויפוי כוח להם שותפים המבקש ואחיו, וכן בפרוטוקולי דיון שבו נכחו גם המבקש וגם אחיו. בהחלטה שניתנה על אתר, הורה
בית המשפט, כי על המבקש להמציא לבית המשפט את המסמכים החסויים, לטענתו, על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מהמסמכים כדי ליתן החלטה לגופו של עניין.
2.
על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר יחד עמה הוגשה בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע ההחלטה.
בבקשה טען המבקש, כי סעיפים 231 ו-232 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה או הפקודה ) אוסרים על פקיד השומה לחשוף פרטי שומה ופרטים אחרים מתיקו של נישום אחר, מחמת סודיות וחיסיון, גם בפני בית המשפט. עוד טען המבקש, כי נכונותו של פקיד השומה להעמיד את המסמכים לרשות בית המשפט, מהווה הפרה של הסכם שנערך בינו לבין פקיד השומה, ואשר במסגרתו הוסכם כי פקיד השומה יוכל לעשות שימוש רק במסמך בודד אחד.
3.
דין הבקשה להדחות, אף ללא צורך בתגובה.
לא זה המקום ולא זו השעה לדון בשאלות שהניח המבקש לפתחו של בית המשפט לגבי היקף החיסיון הנגזר מחובת הסודיות הקבועה בסעיף 232 לפקודת מס הכנסה. בית משפט זה חזר והדגיש, פעם אחר פעם, כי לצורך הכרעה בשאלה אם ראוי כי מסמך מסויים יהנה מחיסיון אם לאו, רצוי כי בית המשפט יעיין במסמך בעצמו על מנת לקבל החלטה מושכלת ומוארת , שלא מאחורי "מסך בערות", בבחינת טוב מצבו של מי "שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו" ( רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (27.6.2007)). עוד ראו בהקשר זה תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר הלכה למעשה מופעלת גם בהתדיינויות עם רשויות המס על ערעורי מס הכנסה. זאת, למרות תקנה 9(א) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978, המחילה את תקנות סדר הדין האזרחי על הליכי ערעור מס הכנסה למעט חלק מהתקנות ובכללן תקנה 119 (להחלת תקנה 119 במסגרת ערעורי מס הכנסה ראו רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי (6.1.2008). עוד לעניין תקנה 119 ראו רע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ (13.12.2006); רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו
(19.6.2007); רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.2007)).
תקנה 119 חלה על כל סוגי החסיונות, כפי שנקבע אך לאחרונה לגבי חסיון עיתונאי (רע"א 6872/11 כהן נ' בן דוד (13.2.2012)). איני סבור כי מותר החסיון הנובע מהוראת סעיף 232 לפקודה מסוגי חסיונות אחרים, וכי בית המשפט אפילו מנוע מלעיין בחומר לצורך קבלת החלטה מושכלת. אף איני סבור כי לצורך השלב המקדמי של עיון במסמך על ידי בית המשפט, יש להבחין בין חסיון הנטען על ידי בעל דין, לבין חסיון הנטען על ידי צד שלישי. הבחנה זו כוחה יפה בשלב ההחלטה לגופה ( יצחק עמית "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – נסיון להשלטת סדר"
ספר אורי קיטאי 247, 292-280 (הוצאת נבו, 2007)).
ודוק: לא נעלם מעיני ניסוחו של סעיף 232 לפקודה, לפיו פקיד השומה ומי מטעמו " לא יידרש להראות לבית משפט " מסמכים שהגיעו לידו אגב מילוי תפקידו. קשה להלום פרשנות לפיה מבית המשפט תישלל האפשרות אפילו לעיין במסמך על מנת להחליט אם המסמך אכן נהנה מחסיון, שאם לא תאמר כן, די בכך שתועלה טענת חיסיון, מבלי שיתאפשר לבית המשפט לבחון אותה לגופה.
4.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. מאחר שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
מובן כי בפני המבקש עומדת ופתוחה הדרך להגיש בקשת רשות ערעור, אם ימצא לנכון, אם וכאשר תינתן החלטתו של בית משפט קמא לגופה.
ניתנה
היום, ט' בשבט התשע"ג (20.1.2013).
ש ו פ ט