דנג"ץ 3331/03 סילביה לויט נ. היועץ המשפטי לממשלה

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו נדחתה על הסף עתירת העותרת להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד בן זוגה לשעבר (המשיב 2), בחשד לביצוע עבירת ביגמיה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

פסק-דינו של בית-המשפט העליון קצר, ולהלן הנמקתו במלואה:

ככלל, אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדה לדין אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן - - -. התערבות כזו עשויה להתרחש מקום שההחלטה נתקבלה שלא בתום לב או ממניעים נפסדים, או ניתנה בחוסר סבירות קיצוני או במשגה היורד לשורשו של עניין. במקרה שלפנינו אין העתירה מצביעה על פסול או על משגה כלשהו שנפל בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד את המשיב 2 לדין. כך הוא לגבי הנימוק המשפטי לביסוס ההחלטה, משהוברר כי העבירה בוצעה בשנת 1970, לפני למעלה מ-30 שנה, ונוכח הוראות החוק על פיהן העבירה התיישנה לאחר חלוף 10 שנים ממועד ביצועה. וכך הוא באשר לטעם שיסודו באינטרס הציבור בעטיו הגיע היועץ המשפטי למסקנה כי חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה אינו מצדיק מיצוי ההליך הפלילי במקרה זה.

אשר לשאלת ההתערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה, ברי כי לא נפסקה בפסק-הדין כל הלכה. המדובר אך ביישומן של הלכות מיוסדות על נסיבותיו של המקרה הנתון; ושאלות של יישום אינן עשויות, כידוע, להקים עילה לקיומו של דיון נוסף. הוא הדין באשר לשאלת קיומו של עניין לציבור בהעמדתו של המשיב 2 לדין. אשר לשאלת התיישנותה של עבירת הביגמיה - שאלה שעליה השליכה העותרת את עיקר יהבה - לא מצאתי כי היא מצדיקה קיומו של דיון נוסף, וזאת אף אם אניח, כטענת העותרת, כי המדובר בהתייחסותו הראשונה של בית-משפט זה לשאלה זו. "כידוע, על מנת להורות על קיום דיון נוסף נדרש כי המדובר יהיה בחידוש, חשיבות או קשיות מהותיים ומשמעותיים; ואפילו כאשר תנאים אלה מתקיימים, עדיין נוטה בית-המשפט, כעניין של מדיניות שיפוטית, לקמוץ את ידו ולא להורות על קיום דיון נוסף אלא במקרים נדירים" (דנ"א 4335/03 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם)).

העתירה נדחית.