ע"א 579/15 כרמלה דרור נ. פריצקר יזמות בע"מ

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ר'

באום ), מיום 13.1.2015, בת"א 9107-02-12, לפיה נקבע כי החלטתה בבקשת הפסלות תינתן לאחר הגשת ראיות המערערת.

1.

המערערת הגישה תביעה נגד המשיבות, בשם ועד הבית המשותף בבניין בנהריה, בגין ליקויים בחיפוי החיצוני של אריחי פסיפס בבניין. בית המשפט (השופטת ר'

באום ) דחה את התביעה על הסף בשל התיישנות. על פסק הדין הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעור נפסק כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום שישמע ראיות בשאלת ההתיישנות, בין היתר, בנוגע לשאלת מועד היווצרות העילה. המערערת הגישה בקשה לפסילת השופטת ביום 26.12.2014 בטענה כי באותו יום, בעת הכנת תצהירי העדות הראשית, התברר כי לאחרונה רכש מר מיכאל (מייקל) יהודה דירה בבית המשותף נושא התביעה. מר יהודה הינו אחיו של נתן יהודה ז"ל, שהיה נשוי לשופטת עד שהתגרשו, ובין מר יהודה לבין השופטת שוררים, לפי הטענה, יחסים עכורים, בין היתר, על רקע תביעה שהגישה השופטת במסגרתה העיד מר יהודה כעד הגנה. תביעה זו נדחתה. בבקשה נכתב כי מר יהודה אמור לתת תצהיר במסגרת התביעה הנוכחית בנוגע למצבו של הבניין בעת רכישת הדירה, וכי עדותו היא עדות של "עד מרכזי". בנסיבות אלה, ביקשה המערערת, כאמור, לפסול את השופטת מלדון בתביעה.

2.

השופטת קבעה ביום 28.12.2014 כי יש לצרף אסמכתא על רכישת הדירה על ידי מר יהודה וכן תצהיר מטעמו כי בדעתו להיות עד בתיק. מסמכים אלה הוגשו. בהחלטות נוספות מיום 6.1.2015 ומיום 12.1.2015 התבקשה המערערת להבהיר מתי ידעה על מניעה לכאורה של השופטת לשבת בדין, מדוע הוגשה בקשת הפסלות רק במועד שהוגשה, וכן, מדוע דווקא על מר יהודה ליתן תצהיר בתיק, זאת להבדיל מבת זוגו שרכשה את הדירה יחד עמו. בעקבות הבהרות המערערת החליטה השופטת ביום 13.1.2015 "... סבורני, כי בנסיבות ראוי כי אמתין עד להגשת ראיות התובעת בכדי לוודא כי עילת הפסלות הנטענת שרירה וקיימת. לפיכך ההחלטה בבקשה תינתן לאחר שתוגשנה ראיות התובעת".

מכאן הערעור שלפני.

3.

המערערת טוענת כי על השופטת היה לפסול עצמה ולא לדחות את החלטתה למועד אחר. לטענתה, עצם העובדה שלמר יהודה יש אינטרס ממשי בהצלחת התביעה צריכה הייתה להביא לפסילת השופטת, אף אם מר יהודה לא יעיד. לכן, לדעתה, אין מקום שבית המשפט ימתין עד להגשת תצהירו של מר יהודה. לדעת המערערת, עלול להיווצר עיוות דין אם יוגש תצהירו של מר יהודה לידי השופטת, שכן יש חשש ממשי שיחסה של השופטת כלפי מר יהודה נגוע במשוא פנים. לטענת המערערת, בין מר יהודה, שהוא עד מרכזי לבין השופטת יש "קירבה ממשית אחרת, כאמור בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט ). לדעת המערערת, מהחלטת השופטת משתמע כי קיימת בינה לבין מר יהודה "קרבה ממשית אחרת", המתבטאת "ביחסי סלידה ועוינות", אשר גורמים לחשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לפיכך, מבקשת המערערת, כאמור, לפסול את השופטת מלהמשיך ולדון בעניין.

4.

דין הערעור להידחות. כבר נפסק בעבר כי תנאי בלעדיו אין להגשת ערעור פסלות הוא קיומה של החלטת השופט בבקשת הפסלות (השוו: ע"א 9702/01 אדריס נ' חליפה (17.12.2001)) . זאת, שכן נימוקי ההחלטה בבקשת הפסלות מבססים חלק חשוב, ולעתים אף מכריע, של התשתית העובדתית, ואף את עמדת השופט בנוגע לבקשה, שהיא בעלת משקל בפני עצמה. משכך, בהעדר החלטת פסלות, אין מקום לערעור פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 335 (2006)). אכן, יש לזכור כי על פי סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, חייב שופט להחליט בבקשה לפסילתו "לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת" (השוו: ע"א 7350/14 טי.ג'י.אי השקעות מניבות (2008) בע"מ נ' רונן (25.11.2014); מרזל, בעמודים 319-317). ואולם, בנסיבות המיוחדות של המקרה נדרש בית המשפט לראיות המערערת על מנת להכריע בבקשת הפסלות שהגישה. כך או כך, על המערערת היה להגיש את ראיותיה בהתאם להחלטות בית המשפט. כאמור, מאחר שבמקרה דנן בית המשפט לא נתן החלטה בבקשת הפסלות שהגישה המערערת, אין בית משפט זה יכול לדון בערעור על החלטה שלא ניתנה. איני מביעה, כמובן, כל עמדה באשר לקיומה של עילת פסלות. לגופו של עניין מובן, כי לאחר שתינתן החלטה בבקשת הפסלות על ידי השופטת, יידרש בית משפט זה לטענות כל צד שיגיש ערעור על ההחלטה עצמה, לרבות, כמובן, המערערת.

הערעור נדחה, איפוא. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.