ע"א 3236/15 כרמלה דרור נ. פריצקר יזמות בע"מ

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' באום ), מיום 2.5.2015 בת"א 9107-02-12, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו.

1.

המערערת הגישה תביעה בשם ועד הבית המשותף בבניין בגין ליקויים בחיפוי החיצוני של אריחי פסיפס בבניין. המערערת טענה כי התברר לה בעת הכנת תצהירי העדות הראשית כי לאחרונה רכש מר מיכאל יהודה דירה בבית המשותף נושא התביעה. מר יהודה הינו אחיו של נתן יהודה ז"ל, שהיה נשוי לשופטת עד שהתגרשו, וכי בין מר יהודה לבין השופטת שוררים, לפי הטענה, יחסים עכורים. בבקשת הפסלות שהגישה המערערת נכתב כי מר יהודה הוא "עד מרכזי" בתיק, בנסיבות אלה ביקשה המערערת לפסול את השופטת מלדון בתביעה. השופטת קבעה כי תחליט בבקשת הפסלות שהגישה המערערת לאחר הגשת ראיותיה . על החלטה זו הגישה המערערת ערעור פסלות לבית משפט זה (ע"א 579/15). מאחר שלא ניתנה אז החלטה בבקשת הפסלות, נדחה הערעור על ידי ביום 10.2.2015. לאחר שהוגשו תצהירי המערערת החליטה השופטת ביום 8.4.2015 כדלקמן:

"ביום 2.4.15 הוגשו תצהירי התובעת. עיינתי בתצהירו של מר מיכאל יהודה, ואינני סבורה כי עדותו של עד זה, אף ללא חקירתו הנגדית, מהותית או רלוונטית בכלל לתביעה ואיני רואה כיצד עדותו יכולה לקדם את בירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בהליך זה; ב"כ הנתבעות 2-3 יואיל ויודיע, עד ליום 30.4.2015 האם הוא מסכים לוותר על חקירתו הנגדית של העד, מבלי שיהא בדבר כדי להודות באמיתות תוכנה כמובן, נוכח ההערות שלעיל".

2.

בעקבות החלטה זו הודיעו המשיבות כי הן מסכימות לוותר על חקירת העד יהודה מבלי שהדבר יהווה הודאה מטעמן בכל הקשור בתוכן התצהיר ובשים לב להחלטת מיום 8.4.2015. בנסיבות אלה, משלא תידרש לשקילת מהימנותו של עד זה, ובהעדר כל נימוק לפסילה, דחתה השופטת את בקשת הפסלות שהגישה המערערת. למעלה מן הדרוש וכדי להפיס את דעת המערערת, הוסיפה השופטת כי אין בליבה כל טינה או איבה כלפי מר יהודה, עמו אין לה קשר קרוב ל-10 שנים, מאז מותו של בעלה לשעבר. השופטת הוסיפה כי היא סבורה שתוכל לשבת בדין אף בידיעה כי מר יהודה רכש דירה בבניין, שאחרת הייתה פוסלת את עצמה מיזמתה. השופטת דחתה בקשה לעכב את המשך ההליך. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

3.

המערערת מתארת את השתלשלות ההליך לאחר מתן פסק הדין בערעור הפסלות הקודם שהגישה. לדבריה, השופטת פנתה מיזמתה למשיבות וביקשה מהן להודיע האם הן מסכימות לוותר על חקירתו הנגדית של מר יהודה. לדעת המערערת, בכך חיוותה דעתה כי עדות מר יהודה אינה יכולה לקדם את בירור השאלות השנויות במחלוקת שבין בעלי הדין, תוך חריגה מתפקידה האדוורסרי ובטרם שמיעת העדות. לדעת המערערת, השופטת כבלה את עצמה לקביעה כי עדות מר יהודה אינה מהותית ורלוונטית בהחלטה שנתנה ביום 8.4.2015, אשר אינה מנומקת כלל. בכך, לדעת המערערת, גמרה דעתה בעניין באופן שאינו פתוח לאפשר לבעלי הדין לשכנע אותה אחרת. בדומה, גם אצל המשיבות נוצרה הסתמכות על החלטת בית המשפט. לדעת המערערת, עושה רושם כי ההחלטה מיום 8.4.2015 נועדה למנוע את הופעתו של מר יהודה בבית המשפט.

המערערת טוענת עוד כי הצהרת השופטת שלפיה אין לה קשר עם מר יהודה קרוב ל-10 שנים, מאז פטירתו של בעלה לשעבר, אינה מדויקת. המערערת מוסיפה כי פסק הדין בתביעה שהגישה השופטת, במסגרתה העיד מר יהודה כעד הגנה, ניתן מספר שנים לאחר פטירת בעלה לשעבר, וכי התביעה נדחתה. המערערת טוענת כי מראית פני הצדק מביאה למסקנה כי אין זה ראוי ששופט יפסוק בתיק שבו מעורב מי שכלפיו הייתה קיימת טינה בעבר. מאחר שלטענת המערערת קיים חשש למשוא פנים בניהול המשפט בעניין מר יהודה, הרי שגם אם לא יעיד, עצם העניין שלו בהצלחת התביעה כדייר בבניין מקים חשש כאמור, לדעתה.

4.

דין הערעור להידחות. הטענות שהעלתה המערערת אינן מקימות עילה לפסילת השופטת מלהמשיך לדון בתביעה שהגישה (השוו: ע"א 937/15 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה

(18.2.2015)). אכן, המערערת אינה שבעת רצון מהתנהלות בית המשפט ומהעובדה שהמשיבות וויתרו על חקירת העד יהודה לאור החלטת השופטת מיום 8.4.2015. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, וכי ככל שניתן להשיג על החלטות בית המשפט בהקשר זה, מקומם בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 8876/14

פרידמן נ' בית חולים וולפסון (15.3.2015)). מאחר שהמערערת לא הצביעה על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בעניינה על יסוד הקשר הלכאורי בין השופטת לבין העד הנזכר, דין הערעור להידחות. אף אין מקום לפסול את בית המשפט השל מראית פני הצדק .

הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.