ע"א 5826/98 אורי כרוך נ. תדביק בע"מ

המערער הוא דירקטור מטעם הציבור אצל המשיבה. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להורות למשיבה לסייע לו בקבלת ייעוץ משפטי לצורך ביצוע נאות של תפקידו, ולשאת בהוצאות הכרוכות בהעסקת יועץ משפטי, בהתאם לסעיף 96(י"ג)(ב)(2) לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג1983- (להלן: הפקודה).

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי אינה מוצדקת. אולם על פי הוראת סעיף 96 י"ג (ג) לפקודה (שנוסחה יובא להלן), חוייבה המשיבה לשאת בהוצאות הבקשה, אם כי בשיעור מינימלי.

המערער הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ובפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון בערעור זה.

לטענת המערער, יש לפטרו מערבון מכוח הוראות סעיף 96 י"ג(ג) לפקודה, הקובע כדלקמן:

"אגרת בית משפט, שכר טרחת עורך דין ושאר הוצאות משפט הכרוכות בבקשת אישור לפי סעיף קטן (ב)(2) יהיו על חשבון החברה".

המשיבה מתנגדת למתן הפטור. לטענתה, חל הפטור מכוח הפקודה על בקשת האישור בלבד, ולא על ערעור המוגש נגד החלטה שלא לאשר את הבקשה.

המשיבה מפנה לעניין זה להחלטות בבש"א 7643/96 (ע"א 7642/96), זיתוני בנימין נגד מ"י ואח' , ובבש"א 4152/97, אזוב דליה נגד עירית ירושלים . שם נדונה שאלה דומה שהתעוררה בהקשר של פטור מאגרה בהגשת תובענה ייצוגית, כדלקמן:

סעיף 35 ז' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981-, קובע:

"תובענה ייצוגית תהיה פטורה מאגרת בית משפט".

בבש"א 7643/96 החליטה הרשמת א. אפעל-גבאי כי ערעור על החלטה שלא לאשר תובענה כייצוגית אינו בגדר תובענה ייצוגית, ולפיכך אין הליך זה פטור מאגרה. ערעור על החלטה דומה נדחה על ידי נשיא בית המשפט בבש"א 4152/97.

תוצאה זו מתיישבת עם הרציונאל העומד בבסיס הוראת הפטור הקבועה בסעיף 35 ז', להקל על צרכן או ארגון צרכנים המבקשים להגיש תובענה ייצוגית. לאחר שהתובענה לא אושרה כייצוגית, אין עוד מקום למתן ההקלה.

הנימוקים הנזכרים ניתנו בשאלת הפטור מאגרה, ואילו הבקשה שבפני עניינה העברת הנטל להפקדת ערבון (מבחינתו של הדירקטור מדובר למעשה, בפטור מחובות אלו). גם הוראותיהם של סעיפי החוק הרלוונטיים אינן זהות. אף על פי כן נראה לי כי נימוקים אלה יפים אף לענייננו. אבהיר את מסקנתי:

הפטור הניתן בהגשת תובענה ייצוגית מצומצם יותר מן הפטור הניתן לדירקטור מטעם הציבור, שכן הוא חל על אגרת משפט בלבד. אולם גם הרחבתו של הפטור הניתן לדירקטור חלה על הוצאות שונות במסגרת בקשת האישור להעסקת מומחה, ואין היא משתרעת לעבר הליכים נוספים, כגון ערעור על החלטה בבקשה.

זאת ועוד: בעניינם של הדירקטורים נוסף על הפטור מאגרה גם פטור מתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כיון שהרציונאל העומד מאחורי הפטורים השונים דומה - הקלת הגישה לבית המשפט במקרים בהם סבור המחוקק כי ראוי להקל - הרי הפסיקה המתייחסת לפטור מאגרה בתובענות ייצוגיות תחול, בשינויים המתחייבים, גם על הפטורים הנוספים הניתנים לדירקטור מטעם הציבור. אם יש להחיל פסיקה זו על החיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ממילא יש להחילה גם על הערבון, המיועד להבטיח תשלום הוצאות אלו.

התוצאה היא שמשנדחתה תביעת המערער לממן לו ייעוץ משפטי, אין הוא זכאי לפטור מההוצאות הכרוכות בהליכים נוספים, אף אם מדובר בערעור על החלטה בהליך, לגביו ניתן הפטור. נוסח החוק כאן (בדומה לנוסח בעניין התובענה הייצוגית) דן בבקשת האישור עצמה, אך אין הוא דן בהליכים אחרים, קשורים ככל שיהיו לבקשה. העמדה המשתקפת מהוראת החוק היא, כי ההקלה הניתנת לדירקטור מטעם הציבור מגיעה למיצוי עם סיום ההליך בערכאה הראשונה. לאחר שהיה לו יומו בפני בית המשפט, ועמדתו נדחתה, אין הדירקטור זכאי ליהנות פעם נוספת מן הפטור מתשלום אגרה והוצאות.

עמדה זו עולה בקנה אחד עם מהותה של החובה להפקיד ערבון: חובה זו אינה חלה על הפותח בתובענה בערכאה הראשונה, ואף כי קיימת אפשרות שהוא יחוייב בתשלום הוצאות הצד שכנגד מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, אין מחייבים אותו לערוב מראש לתשלום הוצאות אלו, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות.

שונים פני הדברים בערכאת הערעור, כאשר המערער מבקש לשנות פסק דין קיים. במצב זה, הכלל הוא כי על המערער להפקיד ערבון, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות לפטור אותו מחובה זו.

יוצא, איפוא, כי בין אם נבחן את השאלה מנקודת המבט של סעיף 96(ג) לפקודה, בין מבחינת החובה להפקדת ערבון, בעל דין המבקש לשנות פסק דין או החלטה קיימת, אינו זכאי ליהנות מן ההקלות הניתנות למי שטרם היה לו יומו בבית המשפט.

אני סבורה, איפוא, כי יהא זה נכון לחייב את המערער בהפקדת ערבון, הן בהתחשב בנוסחו של סעיף 96 י"ג(ג) לפקודה, הן על פי מטרת סעיף זה, והן לאור תחולתה הכללית של החובה להפקיד ערבון בערכאת ערעור.

כיוון שהבקשה לפטור מערבון התבססה על נימוקים משפטיים בלבד, ולא נטען כי המערער חסר יכולת כלכלית לעמוד בהפקדה, די במסקנתי דלעיל כדי לדחות את הבקשה לפטור מערבון.

על המערער להפקיד ערבון, בהתאם לדרישה שתישלח אליו על ידי מזכירות בית המשפט.