ע"א 5882/02 ניו טיים שעונים בע"מ (בפירוק זמני) נ. עו"ד אביב פריצקי

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 3844/02 (כבוד השופטת ו' אלשיך), וזאת עד למתן פסק דין בע"א 5882/02 בבית משפט זה. בהחלטה זו קבע בית המשפט קמא, כי על המבקשת להשיב למפרק את התמורה שקיבלה מאותם נכסים אשר הועברו אליה במסגרת העסקה עם חברת ניו-טיים שעונים בע"מ (בפירוק זמני) (להלן: ניו-טיים).

הרקע לבקשה הוא בעסקה שנרקמה בין ניו-טיים לבין המבקשת. חברת ניו-טיים עסקה בממכר שעונים, ונקלעה לקשיים כלכליים. בסמוך להגשת בקשת הפירוק של ניו-טיים, רכשה המבקשת, אשר היתה נושה של ניו טיים, את הזכויות והמטלטלין בחנותה בקניון דיזנגוף סנטר, וזאת בסכום של 325,000 ש"ח. יום אחד בלבד לאחר רכישת הזכויות, העבירה המבקשת את הזכויות לצד ג' (חברת מדיא), וזאת בתמורה לסכום של 400,000 ש"ח.

המשיב 1 פנה לבית המשפט קמא בבקשה להורות למבקשת להשיב לקופת הפירוק את הסכום אותו קיבלה בתמורה למכירת הזכויות והמטלטלין בחנות. המשיב טען כי במועד מכירת הזכויות והציוד למבקשת, הייתה ניו-טיים במצב של חדלות-פרעון, ובנסיבות אלה מדובר בהעדפת נושים פסולה לפי סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

בית המשפט קבע כי במקרה זה התקיימו הן העובדות ההכרחיות והן היסוד הנפשי הדרוש לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ולפי סעיף 355 לפקודת החברות המוזכר לעיל. משכך, קבע בית המשפט כי המבקשת קיבלה את הנכס בעסקה בטלה כלפי המשיב, ומוטלת עליה החובה להחזירו למשיב. בהיעדר אפשרות להחזיר את הנכס עצמו למשיב עקב העברתו לצד ג', הרי שהחיוב להחזיר את הנכס חל על תמורתו, ולכן על המבקשת להחזיר לקופת הפירוק סכום של 400,000 ש"ח.

על החלטה זו של בית המשפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, והמבקשת הגישה לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בערעור. בקשה זו נדחתה מהטעם שבית המשפט קמא לא הסכים עם טענת המבקשת כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, ומהטעם שחלה במקרה זה ההלכה הקובעת כי רק לעיתים נדירות יינתן עיכוב ביצוע אל מול סעד כספי. עתה מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן פסק דין בערעור.

בבקשתו טען בא-כוח המבקשת כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, טענה זו מבוססת על העובדה שהזכויות והמטלטלין שהועברו למבקשת, לא היו שווים דבר, אילו המבקשת לא הייתה מבצעת את פעולת הרכישה מניו-טיים. עוד טען, כי למבקשת ייגרם נזק בלתי הפיך במידה ותבוצע ההחלטה, מכיוון שהכספים יועברו לנושים השונים, ובמידה ותזכה המבקשת בערעור לא תוכל לגבות את כספה. לטענתו, עובדה זו גם מטה את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה.

לאחר שקראתי את הבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מדובר בסעד כספי, ורק במקרים נדירים יינתן עיכוב ביצוע של סעד מעין זה. ענייננו, אינו מצדיק לחרוג מהכלל. מבלי לנקוט עמדה לעניין סיכויי הערעור, ניתן לומר כי על פני הדברים בלבד, טענת סיכויי הערעור אינה תומכת במבקשת באופן המצדיק עיכוב ביצוע. תפקידה של המבקשת כ"מתווכת" בעסקה, תוך עשיית רווח, וכל זאת במהלך של קיזוז החוב כלפיה מדגישה את בעייתיות העסקה. אשר על כן, מן הראוי כי הכסף יועבר לאלתר לקופת הפירוק.

עם זאת ניתן בזה צו כי הסכום האמור לא יחולק לנושים ויוותר בקופת הפירוק עד לברור הערעור או עד למתן החלטה אחרת.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.