ע"א 589/15זיו קורן נ. אשרי ארנון

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת הבכירה ר'

ניב ), מיום 28.12.2014, בת"א 11289-09-13, לפיה נדחתה בקשת המערער להעביר את התביעה למותב אחר בשל כך שבית המשפט נתן פסק דין בתביעה בטרם הכריע בבקשה להגיש סיכומי תשובה. וכן, בקשה להפסקת ההליכים עד להכרעה בערעור.

1.

המשיב הגיש תביעת לשון הרע נגד המערער. ביום 27.10.2014 קיבל בית המשפט את התביעה בפסק דין מפורט ומנומק. המערער ביקש לבטל את פסק הדין בנימוק שלפיו פסק הדין ניתן בטרם הגיש סיכומי תשובה, בהתאם לאמור בהחלטת בית המשפט מיום 28.9.2014. בנוסף, ביקש המערער להעביר את התביעה למותב אחר, זאת מאחר שסבר שבית המשפט גיבש את דעתו בעניין בהתחשב בתוכן פסק הדין. לאחר קבלת תגובת המשיב קבע בית המשפט ביום 28.12.2014 כי אכן, בשל תקלה, ניתן פסק דין בטרם הוכרעה בקשת המערער להגיש סיכומי תשובה. עם זאת, דחה בית המשפט את הבקשה להעביר את התביעה למותב אחר, וקבע כי המערער יגיש את סיכומי התשובה תוך 15 יום, וכי לאחר שיעיין בהם, תינתן החלטה סופית בעניין. מכאן הערעור שלפני.

2.

המערער טוען כי בפסק הדין שניתן בטרם עת קבע בית המשפט "באופן נחרץ מסמרות עובדתיות ומשפטיות בנושאי הליבה של התיק". המערער מוסיף כי בית המשפט קיבל באופן גורף את טענות המשיב אותן העלה לראשונה בסיכומיו, בטרם ניתנה לו הזדמנות להתייחס אליהן, והוא מפרט את הטענות. לדעת המערער, אין מקום, גם לא מבחינת אמון הציבור במערכת, כי אותו מותב יכריע שנית בתביעה, לאחר שגיבש דעתו בסוגיות השנויות במחלוקת. המערער מתאר את הרקע לתקלה שהביאה למתן פסק דין בטרם עת, בין היתר, לאור החלטת בית המשפט בדבר היפוך הנטל וההסדר הדיוני בדבר ויתור על ראיות. לטענת המערער, חובתו של בית המשפט הייתה לפסול עצמו מלהכריע שוב בתביעה בה הביע דעה נחרצת, לא רק עקב גיבוש דעתו הנחרצת בעניין, אלא גם בשל מראית פני הצדק וזכותו של המערער כי טענותיו יישמעו בנפש חפצה. לדברי המערער, זוהי מדיניות שיפוטית נאותה. המערער טוען כי במקרה דנן נוצר עיוות דין מיוחד, חמור ובלתי שגרתי, בשל אי הגשת סיכומי התשובה על ידו, היפוך הנטל וההסדר הדיוני בדבר ויתור על ראיות. המערער מוסיף כי בית המשפט לא נימק את החלטתו הדוחה את בקשת הפסלות.

3.

דין הערעור להידחות. אכן, במקרה דנן אירעה תקלה, וניתן פסק דין סופי ומנומק בהליך בטרם עת. עם זאת, כידוע, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית לפניו, וכי לא בנקל יורה בית משפט זה על פסילת השופט בנסיבות אלה (השוו: ע"א 2311/14 רז נ' רוזנברג (11.5.2014)). אף נקבע בעבר כי אין די בחשש גרידא כי השופט היושב בדין גיבש דעה מוגמרת בהליך שלפניו כדי לפסול אותו מלשבת בדין (ראו ע"א 1395/11 The Little Tikes Company

נ' לידר טויס בע"מ ( 9.5.2011)). זאת, בשל הנחת יסוד, שלפיה מקצועיותו של השופט והגינותו יאפשרו לו לדון מחדש בתביעה בנפש חפצה וללא חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"א 871/13 וייס נ' שילה (26.1.2014)).

4.

במקרה דנן לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער, חרף מתן פסק סופי ומנומק בהליך בטרם עת. כך עולה מהחלטת בית המשפט בהחלטתו הדוחה את הבקשה להעברת התביעה למותב אחר, בה איפשר למערער להגיש את סיכומי התשובה, תוך קביעה כי לאחר עיון בהם ייתן את החלטתו הסופית. בנסיבות אלה, לא מתעורר חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט ננעלה באשר לתוצאות ההליך, ולכן אין הצדקה להעביר את הדיון בו לידי מותב אחר. משכך, דין הערעור להידחות. ממילא, מתייתר הדיון בבקשה להפסקת ההליכים.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.