ע"א 590/07 בנימין אבן נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.12.06, בגדרו הוחלט לסלק את ידו של המבקש מן המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 169 בגוש 6929 (להלן: הנכס ), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית-משפט זה.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבה ובנספחים שצורפו להן, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

אשר לסיכויי הערעור, מוכן אני לצאת מנקודת הנחה, אף מבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, כי סיכויי הערעור הינם מאוזנים. אלא שבכך אין די. על המבקש להוכיח כי גם מאזן הנוחות פועל לטובתו. בהקשר זה מעלה המבקש שתי טענות עיקריות, העומדות בבסיס הבקשה לעיכוב ביצוע והן: האחת, כי הליך פינויו מן היחידה בה הוא מתגורר הינו מעשה בלתי הפיך, אשר ייסב לו נזק רב. בהקשר זה, טוען המבקש כי הנכס הועבר לידיו מכוח חוזה השכירות שנחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל, כאשר הוא היה במצב רעוע ולכן הוא נאלץ להשקיע סכום כסף משמעותי, בסך של כ-100,000 ש"ח, לצורך שיפוצו. כן מדגיש המבקש את העובדה כי הנכס שהוא שכר משמש לו כסטודיו וכמקום מגורים במשך תקופה של 9 שנים וכי פינויו המיידי מן הנכס יחייבו להקצות משאבים נוספים לצורך שכירת בית מגורים ובית עסק חדש. המדובר בהשקעות כספיות, שמצבו הכלכלי הנוכחי אינו מאפשר לו להוציאן. טענתו השנייה של המבקש נוגעת לכך שאין כל דחיפות בהולה למסירת הנכס לידי המשיבה כבר בשלב הזה, זאת בשל העובדה שהמשיבה טרם פינתה מן הבניין משפחה נוספת, משפחת דואניס, המחזיקה באחת מן היחידות בנכס מכוח זכויות של דיירות מוגנת. המבקש סבור, כי ממילא לא ניתן יהיה לבצע את עבודות הריסת המבנה או כל עבודה אחרת במקרקעין, כל עוד לא יפונה המבנה מכל תושביו ודייריו.

חרף הדברים האמורים לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות אכן נוטה לטובת המבקש. כבר בשלהי שנת 2003 יועדו המקרקעין עליהם ניצב הנכס אותו שכר המבקש להפקעה ולשימוש כתוואי רכבת קלה באזור גוש דן, וזאת על-פי תוכנית מתאר מחוזית. באמצע שנת 2006 פירסמה המשיבה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, לפיה החזקה במקרקעין דרושה לה לצרכי ציבור. מאחר ותוואי הרכבת הקלה אמור לעבור במקום בו מוצב הנכס האמור, ברי כי בשלב כלשהו יצטרך המבקש לפנותו. המבקש עומד על כך שמגיעה לו זכות לדיור חלופי או למצער זכות לפיצוי. אלא, שיש לזכור כי באם יזכה המבקש בערעורו, ממילא תהא פתוחה בפניו הדרך לתבוע כל אותם סעדים כספיים המבוקשים על-ידו. הוא הדבר אף באשר להוצאות הכספיות שהוציא המבקש לצורך שיפוץ הנכס. אין חולק, כי אף הוצאות אלו תיהנה ניתנות לשיפוי אם יוכיח המבקש כי עומדת לו עילה כדין המצדיקה זאת.

איני מוצא כל ממש אף בטענה לפיה לא קם כל צורך דחוף בפינוי הנכס. ככל שהדברים נוגעים למשפחה הנוספת המתגוררת ביחידת הדיור השלישית שהוקמה על הנכס, הרי שיש לזכור כי ההליכים לפינויים מתנהלים כבר מספר חודשים. עוד ביום 4.10.06 הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה בגדרה התבקש בית המשפט לסלק ידם מן הנכס ולאפשר למשיבה לתפוס חזקה בשטח המופקע. מתגובת המשיבה, עולה כי דיון בעניינם של בני משפחת דואניס אמור להתקיים ביום 1.3.07. אך לשם הדוגמא ניתן לציין כי למן הרגע שהוגשה המרצת הפתיחה המתוקנת בעניינו של המבקש לבית המשפט המחוזי, בסוף חודש ספטמבר 2006 ועד לרגע שבו ניתן פסק הדין חלפו כחודשיים בלבד. כך, שיש מקום לסברה כי ההליך המשפטי בעניינם של בני משפחת דואניס לא ייארך זמן רב. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי על הנכס נשוא דיוננו הוקמו שלוש יחידות דיור נפרדות וכי לא קיימת כל מניעה להרוס את ביתו של המבקש אף טרם פנויים של בני משפחת דואניס מן השטח.

לעמדת המבקש, הדרישה ששלחה לו המשיבה לפינוי הנכס תוך שבעה ימים, הינה בלתי אפשרית ולוקה בחוסר תום לב. אלא, ש בינתיים כבר חלפו כחודשיים ימים מאז שניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בדבר פינויו מן הנכס. אין חולק, כי במשך כל פרק הזמן האמור יכל המבקש לבצע את הסידורים הנדרשים לקראת פינויו הצפוי ולדאוג למציאת מקום מגורים חלופי.

מאידך, יש לזכור כי הנזק העשוי להיגרם למשיבה עקב דחיית הפינוי הינו משמעותי. הישארות המבקש בנכס, עשויה מטבע הדברים לגרום לעיכוב בעבודות תכנון ופיתוח תוואי הרכבת הקלה, ולשיבושים בלוח הזמנים המתוכנן של הפרויקט. ברי לכל, כי התמהמהות נוספת בפיתוח תוואי הרכבת הקלה עשוי לפגוע בטובת הציבור כולו. זאת ועוד, אף אם המשיבה אינה מתכוונת להרוס את המבנה המשמש את המבקש כבר בזמן הקרוב, הרי שעיכוב בלוח הזמנים של הפרויקט עלול, כפי שציין בית המשפט המחוזי ובצדק, לחשוף את הגופים הפועלים לקידומו בפני תביעות הנוגעות להפרת התחייבות כלפיי צדדים שלישיים.

על יסוד האמור לעיל, דעתי היא כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.