ע"א 5910/17אלון ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. אלון חברת הדלק לישראל בע"מ

1.

המשיבה 1 עותרת לדחייה על הסף של הערעור שבכותרת, הנסב על פסק דין בו אושר הסדר נושים בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

לטענת המשיבה 1 לאחר מתן פסק הדין הצדדים להסדר הנושים וכן צדדים שלישיים פעלו ויישמו את הסדר הנושים ושינוי מצבם, כך שמדובר ב"מעשה עשוי" והערעור תיאורטי בלבד. המשיבה 1 מוסיפה כי הערעור הוגש בשיהוי וכי המערערות לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הסדר הנושים, ולדבריה בנסיבות אלו הערעור הוא בבחינת ניסיון טקטי להפעיל עליה לחץ לא לגיטימי. עוד נטען כי בעצם הגשת הערעור ובהותרתו על כנו תקופה ממושכת יש כדי לפגוע בצדדים להסדר ולגרום להם לנזקים. לבסוף נטען כי המערערות מנועות ומושתקות מלהעלות טענות כנגד פסק הדין נוכח עמדה אותה הביעו בהליך מקביל.

2.

המשיבה 1, אשר פרשה את טענותיה האמורות בהרחבה בבקשתה, אינה טוענת לכשל פרוצדוראלי בהגשת הערעור, אלא העלתה טענות הנוגעות למהות הדברים, אשר העיקרית שבהן היא הטענה למעשה עשוי.

בהחלטה בע"א 4873/16 כאשי נ' בנק לאומי לישראל (4.5.2017) (להלן: עניין כאשי ) הזדמן לי לעמוד על הקושי הקיים בהגשתה של בקשה לדחייה של ערעור על הסף המבוססת על טענות מהותיות לגופם של דברים. זאת שכן לרשם בית המשפט

- אליו מועברות בקשות לסילוק הליכים על הסף בהתאם לסדר הדין הנוהגים בבית משפט זה - לא קיימת סמכות להורות על דחייה של ערעור על הסף על יסוד טענות כגון דא; וככל שהמבוקש הוא כי התיק יובא בפני שופט או מותב תלתא טרם דיון בערעור, הרי שמדובר בסטיה מהמתווה הדיוני המקובל בבית משפט זה ובפגיעה באינטרס היעילות הדיונית. כפי שציינתי באותו עניין "במבט רוחבי על כלל הערעורים האזרחיים המתנהלים בבית משפט זה, ועל מנת לקדם את אינטרס היעילות הדיונית והאינטרס בדבר ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, ראוי הוא כי בית המשפט יידרש לגופו של ההליך הערעורי בשלב אחד כאשר מלוא טענות בעלי הדין בפניו" ( שם , פסקאות 4-5). לפיכך טענות בדבר מעשה עשוי או בדבר מניעות יש ככלל להעלות בפני המותב הדן בערעור ולא במסגרת בקשה מקדמית לדחייה של ערעור על הסף (ראו האסמכתאות המובאות בעניין כאשי הנ"ל. כן ראו והשוו: ע"א 7774/12 ד.כ. חניות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית (בכינוס נכסים) (23.3.2014); רע"א 3914/17 אבולפיה נ' אבולפיה , פסקה 5 (26.6.2017); ע"א 1002/17 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הרשות הממשלתית למים וביוב

(11.7.2017)).

עמד על כך לאחרונה כב' השופט נ' הנדל, בדחותו בקשה לדחיה על הסף, אשר התבססה בין היתר על הטענה כי הערעור נושא אופי אקדמי וכי הערעור עומד בסתירה להתחייבות של המערערת במסגרת הסכם פשרה, בציינו:

"אפתח ואומר כי דין בקשת הדחייה - לדחייה. אכן, כשלים פרוצדוראליים "עצמאיים" בהגשת הערעור, דוגמת חריגה מן המועדים הקבועים בחוק, עשויים להביא לסילוקו על הסף. ברם, טענות המשיבים בענייננו נוגעות במובהק לתוכנם ומהותם של ההליכים - ומכאן שראוי כי ייבחנו על ידי ההרכב שידון בערעור לגופו. במילים אחרות, למרות האצטלה הפרוצדוראלית שעוטות חלק מטענות המשיבים ("העדר זכות ערעור"), לא ניתן לבודד אותן לצורך הכרעה בשלב מקדמי זה, מבלי להיכנס בעובי הקורה של בירור הערעור לגופו (ראו והשוו ע"א 4873/16 כאשי נ' בנק לאומי לישראל

(4.5.2017)). אל למשיב בערעור לצפות כי ערכאת הערעור תספק לו מעין "Pre-rulling" , או, למצער, קיצור דרך בדמות ניהול "הליך בתוך הליך". הגשת בקשה לדחיית הערעור על הסף, שלא מטעמי סדרי דין מובהקים, אינה יעילה או ראויה" ( ע"א 7986/17 אלוק נ' אפרת , פסקה 4 (14.11.2017)).

הנה כי כן, בהתאם לפסיקה הנוהגת ככלל אין מקום לדון בטענות הנוגעות למהות הדברים, ובכלל זאת טענות בדבר מעשה עשוי או מניעות, באופן מקדמי, והמקום להעלותן הוא בסיכומים ובדיון שייערך בפני הרכב השופטים. לאחר עיון בחומר שלפניי, וגם לאחר שנתתי דעתי להיקף הערעור ולעניינו, לא מצאתי כי יש מקום לסטות בענייננו ממתווה הדיון המקובל.

טענותיה של המשיבה 1 שמורות לה, ובכפוף לכך הבקשה נדחית.

2.

המשיבה 1 עותרת לחלופין להקדמת מועד הדיון. לטענתה נוכח הנזק שנגרם מעצם הותרתו של הערעור תלוי ועומד יש לקבוע "דיון דחוף" בערעור.

איני סבורה כי המערערות הצביעו על נסיבות אשר הצדיקו לקבוע את הדיון בערעור "בדחיפות" כפי שהתבקש, אך דומני כי בנסיבות העניין יש מקום להקדים במידה מסוימת את מועד הדיון, כך שהערעור יישמע עד לסוף חודש אפריל 2018.

התיק יועבר ליומן לקביעת מועד דיון כאמור.