ע"א 5952/05 בנימין רוזנפלד נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' קרת-מאיר) לפיו חויב המבקש בתשלום 3,000,000 ש"ח בתוספת ריבית שנתית בשיעור 13% לשנה החל מיום 30.4.02 ועד מועד התשלום בפועל.

2.המבקש כיהן כבעל מניות וכמנהל של חברת משכנות אבירי יעקב בצפת בע"מ (להלן: החברה ). החברה התקשרה בהסכם עם חברה אחרת, במסגרתו הוסכם על רכישת מרכז מסחרי ביישוב כרמי יוסף על ידי החברה. תוקפו של ההסכם הותנה בחתימתה של אגודת כרמי יוסף תוך 40 ימים על ההסכם, דהיינו לא יאוחר מיום 10.7.95. לאחר כריתת ההסכם, פנה המבקש אל המשיב, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, וביקש הלוואה שלפירעונה יערבו המבקש ואנשים נוספים. המבקש התייצב בבנק ביום 2.7.95 וחתם על המסמכים הנדרשים לשם קבלת ההלוואה. לטענתו, הפקיד מסמכים אלו בנאמנות בידי הבנק, למקרה בו תתממש העסקה, ועזב את הארץ. על פי הנטען, האגודה אכן חתמה על ההסכמים ביום 17.7.95 ואילו הבנק מילא, ללא הרשאה, תאריך בהסכם ההלוואה באופן הנחזה כאילו הסכם ההלוואה, אשר נכרת בפועל ביום 14.6.95, נכרת ביום 19.7.95.

לטענת המבקש, רק בשנת 2003, עת הוגשה תביעה נגדו בסדר דין מקוצר על ידי הבנק להחזר ההלוואה, נודע לו על דבר החוב לבנק. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש ליתן לו רשות להתגונן וקבע כי הגנתו הנה הגנת בדים. על בסיס החלטה זו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר חייבו בתשלום הסכומים המפורטים ועל זה הוגש ערעור לבית משפט זה. כמו כן, לאחר שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקשתו לעיכוב ביצוע חובו הפסוק, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה, והיא המונחת בפניי במסגרת ההליך הנוכחי.

3.לטענת המבקש, בהחלטת בית המשפט בה נדחתה הבקשה לעיכוב הביצוע לא נשקלו סיכויי הערעור התלוי ועומד בפני בית משפט זה, והבסיס להנמקתו של בית המשפט, הנה העובדה שעסקינן בפסק דין המורה על חיוב כספי, אשר ככלל לא יעוכב.

אכן, הכלל הוא כי הזוכה בדין רשאי ליהנות מפרי זכייתו לאלתר ולכן יימנע בית המשפט, ככלל, מלהורות על עיכוב הביצוע. יחד עם זאת, מקום בו קיים טעם מיוחד המצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה השיפוטית ייעתר בית המשפט להחלטה. טעם מיוחד, כאמור, עשוי להתקיים בהתקיים שניים: סיכויי ערעורו של המבקש את עיכוב הביצוע טובים וכן הנזק העלול להיגרם לזה האחרון, במידה ולא תתקבל בקשתו, הנו נזק ממשי ובלתי הפיך (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה-2005) 622). מכאן, מקום בו עסקינן בפסק דין אשר קובע חיוב כספי, לא יעוכב ביצוע פסק הדין, אלא אם צפוי המבקש להיתקל בקושי ממשי בהשבת הכספים אותם העביר לזוכה בדין (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5) 403). ברי, כי קושי כאמור לא מתקיים בנסיבות המקרה דנן, היות והמשיב הנו גוף בעל איתנות פיננסית.

בנסיבות אלו, היות והמבקש חויב בפסק דין כספי, איני מוצאת מקום להיעתר לבקשה, אף אם יש טעם בטענת המבקש, ובכך איני מביעה עמדה לגופם של דברים, כי סיכויי ערעורו התלוי ועומד אינם זניחים. מכל מקום, איני מוצאת לקבל את טענת המבקש, לפיה נסיבות המקרה דנן הנן חריגות באופן המצדיק להורות על עיכוב ביצוע תשלום חוב כספי פסוק (בש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר , פ"ד נב(3) 285).