ע"א 5959/99 יוסף פרושינובסקי נ. מדינת ישראל

1.בפני בית המשפט המחוזי מתנהל משפטו של המערער, בו הוא מואשם בשורת מעשי מרמה. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ביקשה התביעה להגיש הרשעות קודמות של המערער, במסגרת כוונתה להוכיח מעשים דומים או שיטה מצידו. לטענת התביעה, אותם מעשים קודמים בהם הורשע בעבר, יש בהם כדי לשמש ראיה נגדו גם בהליכים הנוכחיים, בהצביעם על כך שהמעשים המיוחסים לו בהליכים הנוכחיים דומים דמיון שאינו יכול להיות מקרי למעשים קודמים בהם הורשע בעבר, בישראל ובארצות הברית. כדי להוכיח מעשים דומים או שיטה כאמור, הוגשה בקשה לבית המשפט להוכחת המעשים הקודמים, ובמסגרת זו הובא לידיעת בית המשפט כי למערער יש הרשעות קודמות.

על הרקע האמור ביקש סנגורו של המערער מהשופט שיפסול את עצמו. על פי הטענה, הבאת העובדה שלמערער הרשעות קודמות לידיעת בית המשפט עלולה ליצור דעה מוקדמת נגד המערער ולהשפיע על השופט היושב לדון בעניינו. בית המשפט המחוזי דח ה את בקשת הפסילה, ועל כך הוגש ערעור זה.

דין הערעור להדחות.

2.הכלל בעניין חשיפתו של שופט להרשעות קודמות של נאשם הוא, כי עצם החשיפה אינה משמשת עילה לפסילת השופט: "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהו על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט" (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט, תשמ"ז, 87, בעמוד 110).

על רקע זה, למשל, לא נפסל שופט שראה, באופן מקרי, חומר על הרשעות קודמות של נאשם בעת שדן בבקשת הנאשם לחופשה, שכן "אין אפשרות ליצור סודיות ומידור בתוך כתלי אותו בית משפט באופן ששופט לא ידע אלא מה שמתברר בפניו" (ע"פ 793/83 אדרי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 363). נדחה גם ערעור נגד שופט שלא פסל עצמו, למרות שבתיק שהונח לפניו היה פרוטוקול בו הופיעו הרשעות קודמות, תוך קביעה כי "הבהרנו לא אחת, שאין הצדקה לכך שכל קטע או שמץ מידע לגבי נאשם המגיע מסיבה כלשהי לידיעת השופט, יפסול אותו על אתר מהמשך הדיון" (ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

כמו כן, אין בכך עילה לפסילה, אם המדובר במקרה בו, על פי הדין, מותר לשופט לשמוע הרשעות קודמות במהלך המשפט, כמו בחקירה נגדית של שותף לעבירה על ידי שותפו (ע"פ 229/86 דוד בר-עט נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 430). הוא הדין במקרה בו המידע על ההרשעות הקודמות הינו חלק ממרכיביה של העבירה, ולכן מופיע בכתב האישום (ע"פ 578/84 הפלרין נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 187).

נראה, על כן, כי לא די בעובדה שהרשעות קודמות של נאשם הגיעו לידיעת שופט כדי להביא לפסילתו, ויש להחיל את מבחן "החשש הממשי למשוא פנים" בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו.

3.בענייננו, הרשעותיו הקודמות של המערער הובאו לידיעת בית המשפט במסגרת הליך לגיטימי של התביעה, אשר בקשה להוכיח שיטה או מעשים דומים. כדי לבקש להוכיח את שנראה לתביעה חשוב באותו הליך, לא היה מנוס מלגלות שהיא מבקשת להוכיח הרשעות קודמות. נדגיש בהקשר זה, שלא נטענה כל טענה שבקשת התביעה לא היתה בקשה כנה ותמת לב, המבוססת על הנחה שראוי להביא את הראיות המוכיחות מעשים דומים או שיטה. בנסיבות אלה, מסירת מידע לבית המשפט, כי למערער יש הרשעות קודמות, אין בה כדי לפסול את השופט הדן בה מלדון בעניינו של המערער. מסקנה אחרת היה בה, במידה רבה, לפגוע באופן מעשי באפשרות להביא ראיות על שיטה או מעשים דומים, שכן הדבר היה כרוך, בהכרח, בפסילתו של השופט היושב לדין. אכן, התוצאה המתבקשת בענייננו מתיישבת עם העמדה בה נקט בית משפט זה בע"פ 229/86 ו578/84- הנ"ל, כנזכר לעיל.

הערעור נדחה.