ע"פ 286/01 גבריאל לידני נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופט ח' כבוב) בה סירב לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בת.פ 1853/00.

1.ביום 5.4.00 הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום בת.פ. 1853/00 המייחס למערער חמישה אישומים בהם עבירה של בעילה אסורה בהסכמה ועבירות של מעשה מגונה בכח. הקראת כתב האישום נערכה ביום 12.10.00. מועד לשמיעת הראיות נקבע ליום 15.1.01.

2.המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט. בקשת המערער התבססה על מספר נימוקים. המערער ציין, כי השופט כבוב ישב בדין בהליכים פלילים אחרים בהם הורשע המערער ואף נגזר דינו (ת.פ. 1302/99 ות.פ. 3800/97). המערער טען גם כי בית המשפט קבע ממצאי מהימנות בהליכים האמורים. עוד טען המערער כי בהליכים קודמים שלו נחשף בית המשפט לעובדה כי הוא נוהג להשתמש בסם ולעובדה כי הוא בעל עבר פלילי הכולל עבירות סמים ואלימות. על בסיס אלה טען המערער יש חשש ממשי למשוא פנים בהליך המתנהל נגדו בת.פ. 1853/00.

3.ביום 4.01.01 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין כי היכרות של השופט היושב לדין עם הנאשם הניצב מולו, המבוססת על הרשעות קודמות של הנאשם על ידי בית המשפט, איננה עולה כדי עילת פסלות. גם חשיפתו של בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם הניצב מולו איננה עולה כדי עילה כזו. חזקה על בית המשפט כי יוכל להבחין בין מקרה למשנהו ולדון בכל מקרה לגופו ללא משוא פנים.

4.על החלטה זו הערעור שבפני. בכתב הערעור ובדיון בעל-פה מציין ב"כ המערער את העובדה כי כתב האישום מושא התביעה הפלילית בתיק דנן יוכרע על ידי שקילת מהימנות המערער מול מהימנות עדות התביעה. הוא מציין כי בית המשפט כבר ישב בדין בעניינים קודמים של המערער ואף הרשיעו בדין תוך שהוא קובע ממצאי מהימנות ביחס למערער. הוא מציין עוד כי קו ההגנה בו נוקט המערער בהליך הפלילי הנוכחי - על פיו הוא נפל קורבן לקנוניה נגדו - דומה לקו ההגנה בו נקט בשני התיקים הקודמים שנדונו בפני בית המשפט ונדחו על ידו. על בסיס אלה, טוען ב"כ המערער, יש חשש אמיתי כי דעתו של בית המשפט ביחס למערער "נעולה" וכי יש בכך כדי לפסלו מלהמשיך ולדון בעניינו. ב"כ המערער מציין גם כי המשפט מצוי בשלבים ראשונים, לפני שמיעת הראיות, עובדה שיש בה כדי להקל על העברת הדיון בתיק לידי שופט אחר בבית משפט השלום בנתניה.

5.מנגד, מתנגדת באת כוח המשיבה לקבלת הערעור. היא מצביעה על העובדה כי האישומים מושאי התיקים הפלילים הקודמים שנדונו בפני בית המשפט שונים מן האישומים מושאי ההליך הנוכחי התלוי בפני בית המשפט. העובדה כי בית המשפט ישב בעניין פלילי אחר, ואף הרשיע את המערער, איננה עולה כדי עילת פסלות.

6.לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אכן, לא בנקל מורה בית משפט זה על פסלות שופט. חובה על הטוען לפסילתו של בית המשפט להראות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי (ראו: ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם); בג"צ גלברט אמנון ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח' פ"ד מח(3) 573). על כן, למשל, עצם העובדה כי בית המשפט ישב בדין בעניין אחר של המבקש את פסלותו איננה יכולה, לכשעצמה, לבסס עילת פסלות (ראו: ע"פ 3963/00 איתמר בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 7015/00 בי.גי. אסיסטנט לימטד נגד הרטה פלג (לא פורסם); ע"פ 793/83 אברהם בן שלמה אדרי נ' מדינת ישראל פ"ד לח(1) 363; מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט , תשמ"ז, 87, 110). גם העובדה כי בית המשפט נחשף לעברו הפלילי של נאשם איננה יכולה, לכשעצמה לבסס עילת פסלות (ראו: ע"פ 3963/00 איתמר בן גביר נ' מ"י (לא פורסם); ע"א 5959/99 יוסף פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חזקה על בית המשפט כי ידע לשמור על מקצועיותו ולשפוט את המקרה שלפניו באופן ראוי וללא משוא פנים.

7.אולם לעיתים נדירות, הצטרפותן של מספר נסיבות עשויה להוביל למסקנה כי יש מקום להעברת הדיון בפני מותב אחר. כזה הוא המקרה דנן. השופט כבוב ישב בתיקים פליליים אחרים של המערער ונחשף לעברו הפלילי תוך שהוא דוחה את גרסאותיו. הוא הרשיעו בדין ודחה את קו ההגנה שלו הדומה בעיקרו לקו ההגנה בהליך הנוכחי אשר, כפי הנראה, יוכרע במידה רבה על בסיס שקילת מהימנותו של המערער אל מול מהימנות עדות התביעה. אמת, אין ספק באשר למקצועיותו של היושב בדין. זו מאפשרת לו לבחון כל מקרה הבא לפניו על פי הנסיבות ועל פי הראיות שלפניו. בה בעת, בנסיבות חריגות מעין אלה שבפני - ביניהן קו הגנתו הדומה של המערער בכל שלושת ההליכים והטלת הספק באמינות גרסאותיו על ידי השופט כבוב בשני ההליכים הקודמים - נראה כי "אין זה ראוי להעמיד את השופט בפני המבחן, שכן לא ייראה, בעיני הקהיליה הישראלית, כי נעשה משפט צדק" (ע"א 6752/97 רפי פרידן נ' מדינת ישראל

פ"ד נא(3) 329, 335[ו-ז]). בנסיבות מיוחדות מאוד יש לחשוש גם למראית פני הצדק על אף שמקצועיותו של השופט איננה מוטלת בספק (השוו: ע"פ 593/83 ורקשטל נ' מדינת ישראל פ"ד לז(4) 616,614). כך גם נוכח העובדה כי ההליך נמצא עדיין בשלביו הראשונים ועוד בטרם החלה פרשת התביעה כך שהעברת הדיון למותב אחר לא תסרבל באופן ממשי את ההליך.

הערעור מתקבל, אפוא. הדיון בת.פ. 1853/00 יועבר למותב אחר.