ע"פ 7876/10 בניטה שחר נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט שלום באילת (השופט א' רום ) מיום 21.10.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק תעבורה 11103/08.

1.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3), בהסתמך על חזקת שכרות המיוחסת למי שסירב לעבור בדיקה כאשר התעורר חשד סביר אצל שוטר כי הוא שיכור.

ביום 21.10.2010 נערך דיון הוכחות בתיק. בשל העובדה כי ההקראה בתיק נערכה בפני מותב אחר של בית המשפט, הייתה זו הפעם הראשונה שבה עמד הנאשם מול השופט רום . לטענת המערער, טרם הדיון ציין בית המשפט כי הוא מזהה את שם הנאשם וכי הלה נשפט בפניו בעבר. לאחר מכן, לטענת המערער, יידע התובע את בית המשפט כי אכן הנאשם נשפט בעבר בפני בית המשפט בתיק תעבורה ששילב גם אישומים פליליים.

על סמך חילופי הדברים ביקשה באת כוח הנאשם מבית המשפט לפסול עצמו. בית המשפט קיבל החלטה מנומקת בנוכחות הצדדים שבה דחה את בקשת המערער, הסביר כי סבר שמדובר בדיון קודם בתיק הנוכחי, והבהיר כי אין לבית המשפט כל דעה קדומה בנוגע לעניין שבפניו.

2.

על החלטה זו של בית המשפט הוגש הערעור שבפניי. המערער טוען, כי חשיפת בית המשפט לעברו של הנאשם והעובדה כי הדבר היה חרוט בזכרונו, כמו גם התוספות שהוסיף התובע, מהווים עילת פסלות. בנוסף טוען המערער, כי למען מראית פני הצדק על בית המשפט לפסול עצמו לאחר שציין בפני הנאשם כי הוא מכיר אותו, וזאת על מנת שהנאשם לא יחוש כי לא נעשה עימו דין צדק.

דין הערעור להידחות. בשורה ארוכה של פסקי דין כבר אמרנו כי ככלל אין בהיכרות השופט את הנאשם מהליך קודם, לכשעצמה, כדי להביא לפסלותו; השאלה הטעונה בירור הינה האם בנסיבות המקרה נוצר, באופן אובייקטיבי, חשש ממשי למשוא פנים עקב היכרות של המותב עם הנאשם בהליך קודם (ראו: ע"פ 9403/08 אהוד הלפרין נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.2008); ע"פ 2879/07

יצחק דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.07); ע"פ 286/01 גבריאל לידני נ' מדינת ישראל 4.2.2001; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 302-303 (2006)). בענייננו, לא נסתרה החזקה ביחס ליכולתו של השופט לפסוק באובייקטיביות ובאופן מקצועי במשפטו של הנאשם, והוא גם חיווה דעתו בנוגע למקרה הספציפי כי אמנם כך הוא. לא הוצגה כל תשתית עובדתית קונקרטית המקימה חשש ממשי למשוא לפנים, ומשכך דין טענה זו להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.