ע"פ 8898/12 קובי שיינברום נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאה י' ויטלסון ) מיום 4.12.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"ד 3807-09-11.

2.

נגד המערער הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירות שונות על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. ביום 4.12.2012, המועד שנקבע להקראה נוספת בתיק, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. המערער טען כי הפסילה מתבקשת משום שבית המשפט (כבוד סגן הנשיאה י' ויטלסון ) דן את הנאשם בעבר, נוכח מהות העבירות, וכן בשל תחושת המערער כי בית המשפט לא יהיה אובייקטיבי. בית המשפט דחה את בקשת המערער לפסול עצמו, בקובעו שאינו זוכר את המערער, ושאין לו "דבר וחצי דבר" נגד המערער.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו מציין המערער כי השופט

ויטלסון דן בהליך פלילי קודם בעניינו, בו הורשע בנהיגה בשכרות, ואף בהליך הנוכחי הוא מואשם באותה עבירה (ובעבירות נוספות). בתוך כך, טוען המערער כי השופט גילה דעתו בנושא עליו נסב המשפט ובאשר להתנהגותו של המערער בדרכים. נוכח דברים אלו נוצר, לטענת המערער, חשש סובייקטיבי למשוא פנים אשר פוגע במראית פני הצדק. בנוסף, טוען המערער כי משום שההליך מצוי בחיתוליו, וששופטים רבים אחרים מכהנים בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, לא ייגרם נזק רב אם יועבר ההליך למותב אחר.

4.

דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט דן בהליך קודם בו היה המערער צד אינה מקימה עילת פסלות. היכרות המבוססת על שפיטה קודמת בהליך אחר מקימה עילת פסלות אך במקרים חריגים ביותר (ראו: ע"פ 716/85 בן-חמו נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (3) 725 (1985); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262,

304-303 (2006)). אף תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי עלול להיעשות עמו עוול והחשש מפגיעה במראית פני הצדק, אין בהם כדי להקים עילה לפסילת שופט. עילה כזו תקום רק באותם מקרים קיצוניים ונדירים, בהם הושפעה דעתו של בית המשפט בצורה כזו שלא יוכל יותר לנהל את ההליך שבפניו באופן הוגן וראוי (ראו: ע"פ 1623/08 דרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.5.2008)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. מן החומר המצוי בפניי עולה, כי בהליך הקודם לא הביע בית המשפט כל עמדה באשר למערער עצמו או למהימנותו, או באשר לנושא עליו נסב באופן בהיר ההליך (ראו: ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי (לא פורסם, 12.8.2004), בו הפך בית המשפט העליון החלטה של שופטת בית משפט השלום לפסול עצמה, מהטעם שאין המקרה מצדיק פסילה. ו השוו: ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2001)) . לסיום, יש לתת משקל משמעותי בנסיבות אלה להחלטת בית המשפט בבקשת הפסילה, בה ציין כי אינו זוכר את המערער וממילא אין לו דבר נגד המערער.

5.

סופו של דבר, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". אין בטענות המערער כדי לבסס חשש לקיומו של משוא פנים בניהול המשפט.

6.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. מאחר שמדובר בערעור סרק, על המערער לנמק עד ליום 24.12.2012 מדוע לא יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה.