ע"א 600/02 אלכסנדר קוסטין נ. הועד המרכזי של לשכת עו"ד

1.העותר היה חבר לשכת עורכי הדין. הוא הורשע (בשנת 1985) בקשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק, זיוף מסמכים ושבועת שקר. הוא נידון לארבע שנות מאסר מתוכן שנתיים וחצי בפועל והיתרה על תנאי. כן הושת עליו קנס. בעקבות הרשעתו הועמד העותר לדין משמעתי בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (להלן: הלשכה). בית הדין החליט להטיל עליו עונש של הרחקה לצמיתות מן הלשכה.

2.כאמור בסעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961-, פנה העותר ללשכה בחלוף עשר שנים (ב1995-) בבקשה לחידוש חברותו. בקשתו סורבה, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע. העותר פנה לנשיא המדינה בבקשה לקיצור תקופת המחיקה של הרשעתו. בקשתו נענתה, וההרשעה נמחקה למן יום 1.10.98. לאחר מכן, שב העותר ופנה אל הלשכה בבקשה להצטרף כחבר ללשכה. בקשתו סורבה בשנית, בהסתמך על הרשעתו - הגם שנמחקה.

3.העותר ערער על ההחלטה לבית משפט זה (על"ע 3761/00). בפסק הדין מיום 24.12.2001 החליט בית המשפט (כב' השופטים ד' דורנר, י' אנגלרד ו-מ' נאור) לקבל הערעור ולהורות למשיבה לחדש את חברותו של העותר בלשכה. בית המשפט קבע כי נוכח חוק המרשם ותקנות השבים, התשמ"א1981-, משנמחקה ההרשעה לא היתה רשאית המשיבה להתחשב בה במסגרת החלטתו. עוד הוסיף, כי אין לזקוף לחובתו של העותר את העובדה, כי ציין בבקשותיו לחידוש חברותו את העובדה כי הורשע בעבר, והורחק מן הלשכה.

4.יצויין, כי בגוף פסק הדין בעל"ע 3761/01 החליט ההרכב על קיום דיון נוסף בתיק, מכוח סמכותו לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. כך, נוכח חילוקי הדעות שהתעוררו בין שופטי הרכב זה ובין השופטים שדנו בתיק אחר בעניין דומה (על"ע 8856/00). גם בעל"ע 8856/00 ניתן דיון נוסף ומכוח החלטתו של כב' השופט א' מצא (מיום 30.12.2001) נקבע כי שני התיקים ידונו במאוחד (דנ"פ 9384/01 ודנ"פ 600/02).

5.בפני בקשת המשיבה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט זה בעל"ע 3761/00. טעמי המשיבה לבקשתה הם העובדה שההליך כולו מצוי בדיון נוסף יחד עם דנ"פ 9384/01 כאשר לדעת המשיבה, טובים סיכוייה של ההלכה להיקבע שלא כפי שנקבעה בעל"ע 3761/01 נשוא בקשה זו. עוד נטען, כי נוכח עברו הפלילי החמור של העותר והמעשים בהם הורשע, אין להורות על חברותו בלשכה.

6.העותר, בתגובתו, ביקש כי נדחה הבקשה לעיכוב הביצוע. לטענתו, אין כל מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. כך, הן נוכח עמדתו כי פסק הדין בעל"ע 3761/01 יוותר על כנו גם בדיון הנוסף, הן לאור העובדה כי המשיבה לא ביקשה את עיכוב הביצוע במועד מתן פסק הדין.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. מבלי להביע כל עמדה באשר לתיקים הנדונים בדיון הנוסף, אין לשכוח כי הגם שהעותר הורשע בעבירות חמורות, הוא נשא עונש בגינן ואף הורחק מן הלשכה למשך שנים רבות. לעת הזו, חלפו למעלה מ17- שנה למן הרחקתו מן הלשכה. בנסיבות אלה - ומבלי להביע עמדה לגוף העניין, כאמור - נחה דעתי כי המשיבה לא הצביעה על עילה מספקת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט זה בעל"ע 3761/01 ועל כן דין בקשה זו להידחות.

8.יש להוסיף, כי העותר טען בתגובתו בהרחבה לעניין האיחור במועד מסירת ההודעה על ידי המשיבה, כאמור בתקנה 17 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984-. אין בידי להיזקק לטענה זו במסגרת זו. כב' הרשם, בהחלטתו מיום 7.1.2002 קבע כי נמסרה הודעה "בהתאם לתקנות סדרי הדין בדיון נוסף". משכך, כל השגה או ערעור על החלטה זו צריך שיוגש על פי סדרי הדין, ולא במסגרת תגובה לבקשה לעיכוב הביצוע. למותר לציין, כי אין אני מביע כל עמדה בנדון.