ע"א 6002/07 קריסטיאן וויליין מאסוי נ. אויג'ן ניסל

א.

בקשה מיום 8.3.09 להארכת תוקפו של עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (הרשם ש' ברוך) בבש"א 7068/07 מיום 27.5.07, במסגרת ת"א 2607/06 .

העובדות הצריכות לענין

ב.

ביום 10.12.06 הגישה המ בקשת, אזרחית בלגיה, תביעה כספית בסך 6,066,700 ש"ח כנגד המשיב, אזרח בלגיה וישראל, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כנטען בתביעה, במסגרת עסקה בין הצדדים מסרה המבקשת למשיב סכומי כסף ניכרים על מנת שישקיע אותם בעבורה, אולם הלה הפסיק בשלב מסוים לשלם לה את תשלומי הריבית על הקרן. מכאן התביעה, שהוגשה בישראל דווקא הואיל והמשיב עזב את בלגיה ולטענת המבקשת עבר להתגורר בביתו בתל אביב. לטענת המשיב, הוא מתגורר דרך קבע בחו"ל (לגבי מקומו

- ראו להלן).

ג.

עם הגשת התביעה הוגשה בקשה להטלת עיקול זמני על נכס המשיב ברח' עקיבא אריה בתל אביב. בקשה זו נתקבלה במעמד צד אחד (בש"א 25562/06, החלטה מיום 10.12.04 - הרשם ש' ברוך). ביום 27.5.07 קיבל בית המשפט את בקשת המשיב לדחיית התביעה על הסף מן הטעם של פורום לא נאות. עם זאת נקבע, כי:

"הנתבע הציע שהעיקול הרשום על הנכס בישראל ישאר על כנו עד לתקופה של שנה, על מנת לאפשר לתובעת להגיש תביעה מתאימה בפורום הנאות, הצעה שנראית לי סבירה... לאור הסכמת הנתבע (המבקש) [המשיב דהכא - א"ר] אך בשים לב לאופי ההליכים, היקף הטענות, אני מורה שצו העיקול יוותר על כנו לשנתיים מהיום."

ד.

על החלטת הדחיה על הסף זו הוגש ביום 9.7.07 ערעור לבית משפט זה, והדיון בו קבוע עתה, לאחר דחיות מספר, ליום 16.7.09. במקביל, ביום 28.9.07, הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיב בבית משפט בשוייץ. לבקשת המשיב עוכב הדיון בתביעה בשוייץ עד לדיון בערעור בישראל. בבקשה הנוכחית מתבקשת הארכתו של העיקול הזמני בשנתיים נוספות, כדי להבטיח את המבקשת באם יינתן - בישראל או בשוייץ - פסק דין לטובתה.

ה.

בבקשה נטען, כי סיכויי התביעה טובים כפי שסבר אף בית המשפט קמא בקבעו, כי "יש לתובעת טענות ראויות להישמע (שלא ממש מצאתי מענה להן)". כן נטען, כי טענותיה של המבקשת - לגבי העברת הכספים ופניותיה למשיב לאחר הפסקת תשלומי הריבית - נתמכות בראיות, וכי המשיב לא הציג כל גרסה אחרת. באשר לסיכויי הערעור נטען, כי התביעה נמסרה כדין בישראל ובהסכמת המשיב; כי המשיב לא טען כי הפורום הבלגי, הנאות לטענתו, יכול לרכוש סמכות בעניין, ולא צירף לבקשת הדחיה על הסף חוות דעת מומחה, וכי החלת מבחן מירב הזיקות מצביעה בבירור על כך שבלגיה אינה הפורום הטבעי לדיון בתביעה.

ו.

לענין מאזן הנוחות נטען, כי המשיב אינו מתגורר בבית מגוריו בתל אביב או בשויץ - שכן לפי ראיות חדשות (אשר הבקשה להוספתן לערעור תידון בערעור גופו - לפי החלטה מיום, 24.7.08, מפי הרשם מרזל) עזב לארצות הברית לאחר החלטת בית המשפט קמא, ומכאן החשש כי יעביר את זכויותיו בנכס לאחרים ויסכל את יכולת המערערת לגבות את חובה. לפיכך נטען, כי קיים חשש ממשי שלמבקשת ייגרם נזק רב אם תקופת העיקול לא תוארך - נזק העולה על נזקו של המשיב שאף לא הגיש בקשה לביטול העיקול ולא טען לנזק ממנו. הודגש, כי המשיב הוא שמנע את בירור התביעה בבית המשפט השויצרי, עד להכרעה בערעור. לבסוף צוין, כי המבקשת הפקידה כנגד העיקול ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪, ונתבקש שלא להתנות את הארכת תוקף העיקול בהפקדת ערבות נוספת.

ז.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. נטען, כי המשיב, בן 93, מתגורר דרך קבע בחו"ל, ולמדינת ישראל אין סמכות בינלאומית לגביו. התביעה הומצאה, כך נטען, לא למשיב עצמו אלא לאדם אחר המתגורר בנכס עליו הוטל העיקול בתל אביב, וכי רק בשל "טעות דיונית וייעוץ משפטי מוטעה" הסכים להמצאה ולא ניהל הליך לביטול העיקול. עוד נטען, כי העיקול הקיים כיום על הנכס אינו "עיקול זמני" אלא "עיקול במסגרת פסק דין סופי ולתקופה קצובה", לשם הגשמת המטרה של הגשת תביעה בפורום נאות בחו"ל. נטען, כי אם ביקשה המבקשת לשנות את פסק הדין, היה עליה לערער על משך תקופת העיקול במסגרת ערעורה. עוד נטען, כי הערעור מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן המערערת כבר הגישה בשוייץ תביעה זהה, ואין מקום לנהל דיון מקביל בשוייץ ובישראל. עוד הודגש, כי המבקשת לא הגישה בשוייץ בקשה לסעד זמני. לחלופין נטען, כי מדובר בבקשה להטלת עיקול חדש, וכי מן הראוי לקיים בה דיון במעמד שני הצדדים, לאפשר למשיב לחקור את המבקשת, ולהורות על הפקדתן של ערובות חדשות להבטחת הוצאות המשיב ונזקי העיקול.

ח.

לענין סיכויי הערעור נטען, כי הם אפסיים שכן עסקינן בסכסוך בין תושבים בלגיים שהתרחש בבלגיה. יתרה מכך, נטען, הגשת תביעה זהה בשוייץ מאיינת את סיכויי הערעור משום שיש בה הודאה כי שוייץ היא הפורום הנאות. מכיוון אחר נטען, כי התצהיר שהוגש על ידי המבקשת אינו אקטואלי, בהיותו משנת 2006, וכי די בעובדה זו על מנת לדחות את בקשתה על הסף. לבסוף נטען עוד, כי המבקשת השהתה את תביעתה שנים רבות עד כדי התיישנות.

ט.

הוגשה גם בקשה לתגובה על תשובת המשיב, בה נטען כי המשך העיקול, לאחר הדחיה על הסף, היה בהסכמה, ולא הותנה בבקשה להגשת עיקול בפורום הזר, וכי חקירת על התצהיר לא נתבקשה בשעתו ולכן לא נערכה.

הכרעה

י.

לאחר העיון סבורני כי יש מקום להותיר לעת הזאת את העיקול על כנו, כנתינתו, עד להחלטה בעקבות הדיון

העתיד להיערך בבית משפט זה. אכן, לעצם הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין הדחיה על הסף, שלצדה טענות נוספות שבפי המשיב, נודע כמובן משקל. גם נותר סימן שאלה באשר לאי בקשת סעד זמני בגדרי התביעה בשוייץ. ואולם, הרציונל הבסיסי לעיקול, העולה מהחלטת השופט ברוך על פניה בשעה שציין את טענות המבקשת כראויות להישמע חרף החלטתו - עודו קיים, עד להחלטת ההרכב אם בפסק הדין בערעור ואם בהחלטה שתקדם לכך. איני סבור כי נזק משמעותי עשוי להיגרם לעת הזאת למשיב, ועל כן - וכדי שלא יסוכל ממשית, הסיכוי לערעור - יש מקום להיעתר לבקשה (ראו גם ע"א 9056/99 דולב חברה למימון רכב נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם) (השופטת – כתארה אז – ביניש); קשת, הזכויות הדיוניות ו סדר הדין במשפט האזרחי

(מה' 15, 2007), ב', 1329). במקרה דנא יש להזכיר כי המשך העיקול ניתן לשנתיים במועד דחיית התביעה, ומכאן שלכאורה לא פג טעמו בשלב בו אנו מצויים. שקלתי ואיני רואה גם מקום כרגע לחקירות באשר לתצהיר, אם כי שלוש שנים ללא תצהיר חדש אומרות דרשני. זאת - כיון שהערעור בבית משפט זה קבוע עתה למועד קרוב יחסית, והוא הוגש ב-2007 ועל כן אני מקוה כי יישמע במועד המתוכנן. ההרכב יחליט באיזו דרך יש להתייחס להמשך העיקול לאחר הדיון, לאחר שמיעת הטענות. הערבות הקיימת תעמוד בעינה, וככל שלמשיב טענה באשר לנוסח כתב הערבות, בידיו לפנות לתיקון לרשמי בית המשפט, בלא שנפגע תוקף העיקול. להסיר ספק - אני מקוה מאוד כאמור כי הערעור יישמע במועד המתוכנן, אך גם אם תהא דחיה חלילה מטעם זו או אחר, יעמוד העיקול בעינו עד למועד נדחה. איני סבור שלעת הזאת עלי להביע דעה בשאלה מה אם תידחה השמיעה לזמן ארוך, במקרה כזה יבקש המשיב לשוב ולהידרש לעיקול.

י"א.

החלטה זו תובא לידיעת ההרכב.