בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6007/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
מוחמד מסאלחה
נ
ג
ד
המשיבים:
1. עיריית עפולה
2.ראש עיריית עפולה
3. שחקים עפולה
4.האגודה לזכויות האזרח בישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם , נשיא) ב-ת"צ 32648-07-19 מיום 23.5.2021
בשם המערער:
עו"ד יאמן מסאלחה; עו"ד צחי פיסטל; עו"ד עדי ערמן; עו"ד רונן שקלרש
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1.
ענייננו בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אברהם , נשיא ) ב-ת"צ 32648-07-19, שבו נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המערער נגד החלטת המשיבה 1, עיריית עפולה, למנוע ממי שאינו תושב העיר עפולה להיכנס לפארק העירוני שבשטחה (להלן: בקשת האישור , העירייה ו- הפארק , בהתאמה).
הרקע לערעור
2.
בחודש יוני 2019
החליטה העירייה כי הפארק יהיה פתוח במהלך תקופת "החופש הגדול"
לתושבי עפולה בלבד, זאת למעט בימי שישי שאז הפארק יהיה פתוח לכל.
עם כניסת החלטת העירייה לתוקף, ביום 2.7.2019 הוגשה עתירה מינהלית שביקשה לבטלה, זאת בין היתר בטענה שההחלטה לוקה בהפליה פסולה וניתנה בחוסר סמכות (עת"מ (נצרת) 3161-07-19 זועבי נ' ראש עיריית עפולה , להלן: העתירה המינהלית ). במסגרת הדיון בעתירה המינהלית, ביום 14.7.2019 הגיעו הצדדים להסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין (השופט ד' צרפתי ), שלפיה הפארק ישוב וייפתח בפני הציבור כולו תוך יומיים . בהתאם הפארק שב ונפתח בפני הציבור ללא מגבלה.
3.
למחרת, ביום 15.7.2019, הוגשה בקשת האישור על ידי המערער, תושב היישוב דבוריה הסמוך לעפולה, שכניסתו לפארק יחד עם בני משפחתו נמנעה כשבוע קודם לכן. בקשת האישור הוגשה נגד המשיבים 3-1 (להלן יחד: המשיבים ) – העירייה; המשיב 2, ראש עיריית עפולה (להלן: ראש העיר ); ונגד המשיבה 3, חברת שחקים עפולה, המפעילה את הפארק מטעם העירייה. טענתו העיקרית של המערער בבקשת האישור הייתה שהחלטת העירייה נועדה להפלות ערבים ולמנוע את כניסתם לפארק, זאת בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה ). המערער הוסיף וטען שהחלטת העירייה מובילה להפליה תוצאתית הפוגעת כמעט אך ורק בערבים, שכן בניגוד ליישובים היהודיים הסמוכים לעפולה, ביישובים הערביים המצויים בקרבת העיר אין גנים ציבוריים מוסדרים שניתן לנפוש בהם. בקשת האישור נתמכה בציטוטים רבים של ראש העיר, שבהם לפי הנטען הובעה תפישת עולם גזענית הדוגלת בהפרדה בין יהודים לערבים. בקשת האישור הוגשה בשם כל מי שנפגע מהתנהלות המשיבים ונמנעה כניסתו לפארק, והתבקש בה סעד הצהרתי המחייב את המשיבים לפתוח את הפארק לכלל הציבור, וכן התבקש בה פיצוי לחברי הקבוצה המיוצגת בעקבות סגירת הפארק.
מנגד, בתשובתם לבקשת האישור טענו המשיבים שהבקשה נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי ושדינה להידחות. בפתח תשובתם המשיבים הדגישו שהחלטת העירייה לסגור את הפארק לתקופה מוגבלת בזמן – תקופת החופש הגדול – הייתה גורפת וכללה את כל מי שאינו תושב העיר עפולה, כך שלטענתם ההחלטה לא נבעה ממניעים גזעניים. המשיבים הוסיפו וטענו שההחלטה לסגור את הפארק נועדה להפוך את האזור למעין מתנ"ס לרווחת ילדי עפולה בימי הקיץ, זאת כחלק מהשקעה כספית של המשיבים והיערכותם לפעילויות שתוכננו לחודשי הקיץ, וכן בשל הרצון לשמור על ביטחון הילדים ובני נוער שישתתפו בפעילויות ולמנוע עומסים חריגים; ומכאן המשיבים טענו שמדובר בהחלטה עניינית שאין בה משום הפליה או גזענות, בפרט בהינתן שעשרות פארקים וגנים ציבוריים בעפולה נותרו פתוחים לרווחת הציבור כולו. בהקשר זה, המשיבים הדגישו שבחקיקה ובפסיקה הוכרה סמכותה של רשות מקומית להעניק עדיפות לתושביה, וכי החלטת העירייה עולה בקנה אחד עם הכרה זו. עוד נטען, שבעקבות העתירה המנהלית ממילא העירייה חזרה בה מההחלטה האמורה, כך שמיום 16.7.2019 הפארק נפתח לכלל הציבור. אגב כך ציינו המשיבים כי מספר ימים קודם לכן, ביום 10.7.2019, נעשתה פנייה מוקדמת מטעם המערער ליועץ המשפטי של העירייה; וכי במסגרתה המערער הדגיש שאם תוך 4 ימים העירייה לא תחזור בה מהחלטתה לסגור את הפארק, הלה יפנה לערכאות משפטיות. בתוך כך המשיבים טענו שהמערער היה מודע לכך שהעירייה חזרה בה מהחלטתה לנוכח העתירה המנהלית, ובכל זאת בחר להגיש את בקשת האישור. כך שלשיטתם פנייתו הייתה מלאכותית וחסרת תום לב.
4.
בפסק דין מיום 23.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האישור תוך שהוא מפנה להוראת סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ). בית המשפט ציין שבחר שלא לקבוע מסמרות בשאלת המניע שעמד מאחורי החלטת העירייה, ומצא לדחות את בקשת האישור הואיל ובנסיבות העניין ההליך הייצוגי מיצה את עצמו. בית המשפט עמד על כך שהסעד העיקרי בהליך קיבל מענה משעה שהפארק נפתח לכלל הציבור ימים אחדים לאחר סגירתו, זאת בשל ההסכמות שגובשו במסגרת העתירה המינהלית. בכל הנוגע לסעד הפיצויים, בית המשפט סבר שבעיני המערער עצמו מדובר בסעד שולי בהשוואה לסעד ההצהרתי הנוגע לפתיחת הפארק, וכי ממילא הפיצויים שהתבקשו מוערכים בשיעור נמוך בשל היקף ההפרה המצומצם העומד על ימים אחדים. לנוכח האמור נקבע שאין תועלת בהמשך ניהול בקשת האישור ובית המשפט המחוזי הורה על דחייתה.
5.
מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען שבית המשפט שגה בקובעו כי הפרת הדין בענייננו הייתה מצומצמת, שכן לדבריו הפארק היה סגור בפני מי שאינם תושבי עפולה במשך 23 ימים במצטבר במהלך השנים 2019-2018, ולא במשך ימים אחדים. המערער מוסיף וטוען בעניין זה שבית המשפט המחוזי בחן את הפרת הדין רק בראי מספר הימים שבהם הפארק נסגר, תוך התעלמות מראיות ממשיות המלמדות על הפליה מכוונת ונשנית הפוגעת בציבור נרחב. בתוך כך, המערער סבור שפסק דינו של בית המשפט המחוזי משדר מסר ערכי פסול, ה"מקטין" את עוצמת הפגיעה שנגרמה לציבור הערבי מעצם החלטת העירייה ומהתבטאויותיו של ראש העיר . נוסף על כך, המערער טוען שאומדן הנזק בפסק הדין אינו מתחשב בשיקולים שהוכרו בפסיקה ובתכלית ההרתעתית והחינוכית שבבסיס פסיקת הפיצויים. בהקשר זה מציין המערער שקביעת בית המשפט כי סעד הפיצויים נתפס בעיניו כשולי היא שגויה ולא מבוססת.
ועוד טוען המערער כי אפילו אם עסקינן בהפרה מצומצמת בהיקפה שאינה מזכה בפיצוי גבוה, עדיין יש טעם בניהול בקשת האישור, זאת בשים לב לרציונליים הייחודיים של ההליך הייצוגי. לטענתו, כאשר מדובר בהפרת דין חמורה ושיטתית, אין מקום להסתפק בתיקון ההפרה מצד הגורם המעוול, ויש אינטרס ציבורי בניהול תובענה ייצוגית כנגדו. בנסיבות אלו, סבור המערער שבית המשפט המחוזי שגה בקביעתו שהדיון בבקשת האישור מוצה.
דיון והכרעה
6.
מכוח הסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מצאנו לנכון לדחות את הערעור על יסוד האמור בו, וזאת אף בלא צורך בתשובת המשיבים.
7.
הטענות בערעור שלפנינו נוגעות לנושא ראשון במעלה מבחינת חשיבותו הציבורית, והוא הפליה של ציבור מן המגזר הערבי. טרם שנצלול לעומקם של דברים יש לומר את המובן מאליו – כל רשות מינהלית, ובכלל זאת כל רשות מקומית, חייבת לנהוג בשוויון. כך מאז ומתמיד מכוח עקרונות היסוד של המשפט הציבורי בישראל, וכך ביתר שאת לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו: ע"א 8956/17 מנסור נ' המועצה המקומית כוכב יאיר צור יגאל , פסקה 42 (14.1.2021) והאסמכתאות הרבות שם). החשיבות הנודעת לזכות לשוויון להבטחת מרקם החיים החברתיים בארץ היא בבחינת מושכלות יסוד, וכבר הובהר שקיימת " חשיבות ציבורית-ערכית רבה לשיגור מסר חד-משמעי בגנותה של האפליה ולהעמדת כלים משפטיים אפקטיביים לרשות נפגעי האפליה לתבוע את עלבונם " (רע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' סלמאן , פסקה 14 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז (19.8.2019)).
כלי משפטי מרכזי העומד לרשות הנפגע מהפליה הוא התובענה הייצוגית. חוק תובענות ייצוגיות מאפשר להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית בעילה לפי חוק איסור הפליה (פרט 7 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות), ובכך פתח המחוקק את הדלת לשימוש במכשיר הייצוגי לקידום השוויון ולמיגורן של תופעות פסולות ומגונות כמו הפליה על בסיס גזע . יש אפוא לעודד הגשה וניהול של הליכים ייצוגיים ראויים שמטרתם להשיג הרתעה ואכיפה של הדין האוסר על הפליה במקומות ובשירותים ציבוריים, בין היתר באמצעות תגמול כספי הולם לתובעים המייצגים ולבאי-הכוח המייצגים (ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ , פסקה 17 (7.5.2018)).
8.
בענייננו, במסגרת ההליך הייצוגי נטען שהחלטת העירייה לסגור את הפארק פגעה בשוויון ושכל מטרתה הייתה להדיר ערבים מלהיכנס למקום. אולם בנסיבות הייחודיות של המקרה, בית המשפט המחוזי מצא שאין תועלת בניהול בקשת האישור, לא כל שכן בקבלת בקשת האישור וניהול התובענה כייצוגית; וזאת מאחר שההליך מוצה. אין כל מקום להתערבות בקביעה זו.
בית המשפט המחוזי נסמך בפסק דינו על הוראת סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות המורה כדלקמן:
אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט
8 .(א)
בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
....
(2)
תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין ;
נקודת המוצא לדיוננו היא שסעיף 8 לחוק תובענות הייצוגיות מעניק לבית משפט שיקול דעת בבואו להכריע אם לאשר תובענה כייצוגית אם לאו, ויצוין כי שיקול דעת זה אינו מוגבל אך ורק לתנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. הדבר נלמד מהרישא של סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות המותירה לבית משפט את האפשרות שלא לאשר את ניהול התובענה כייצוגית אפילו אם נמצא שהתקיימו התנאים שבסעיף (ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ , פ"ד סז(1) 410, 479-478 (2014)). בבואו ליישם את סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ולבחון את מידת התאמתו של ההליך הייצוגי לבירור הסוגיה שעל הפרק, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את היתרונות והחסרונות שגלומים בניהול התובענה כייצוגית. זאת אל מול אפשרויות משפטיות חלופיות ותוך התייחסות לשיקולי מדיניות (רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר , פסקה עג (29.8.2017)).
9.
על רקע דברים אלו, נפנה לדון במקרה שלפנינו. ונאמר מיד כי אנו שותפים למסקנת בית המשפט המחוזי שבנסיבות ההליך הדיון בבקשת האישור מוצה ואין עוד תועלת בהמשך ניהולה. בקשת האישור הוגשה יום למחרת מתן פסק הדין בעתירה המינהלית, לאחר שהעירייה חזרה בה מהחלטתה לסגור את הפארק. במצב דברים זה, כאשר הפארק נפתח לכלל הציבור באופן חופשי, הסעד העיקרי שהתבקש בבקשת האישור התייתר ואין עוד טעם מבורר לניהול תובענה ייצוגית כנגד המשיבים. כך במיוחד כאשר משך ההפרה המיוחסת למשיבים בענייננו הוא מצומצם. יודגש כי איננו מקילים ראש בפגיעה שחשו חברי הקבוצה מעצם הדרתם מהפארק, אולם הסעד הכספי בגין פגיעה זו משני אל מול הסעד הנוגע לביטול ההחלטה לסגור את הפארק – סעד שכזכור התממש עוד טרם שהוגשה בקשת האישור. בתוך כך, יש להניח שלנוכח העובדה שעסקינן בהפרה שנמשכה זמן קצר, גם פיצוי כספי לוּ היה נפסק בגינה, היה בשיעור נמוך. כך שהנסיבות הייחודיות של המקרה דנן מובילות למסקנה שאין בסעד הפיצויים כשלעצמו כדי להצדיק את המשך ניהול בקשת האישור. משאלה פני הדברים, לא מצאנו שנפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי כי לא תצמח תועלת מהמשך ניהול ההליך.
הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במהות ההליך, לא ייעשה צו להוצאות .
ניתן
היום, כ"ב בטבת התשפ"ב (26.12.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט