ע"א 6082/15 דוד נבות נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

בקשה לסעד זמני לפיו יעוכבו הליכי מימוש דירת המגורים של המבקשים (גוש 6636 חלקה 814 תת חלקה 10; להלן:

הדירה ).

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה בדרך של המרצת פתיחה בגדרה עתרו, בין היתר, למתן סעד הצהרתי לפיו המשכנתא שנרשמה על ידי המשיב על הדירה בטלה. עוד עתרו המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו המשיב לא היה רשאי לממש את המשכנתא, ולסעדים נוספים. בגדר תובענה זו אף ביקשו המבקשים שיינתן סעד זמני לפיו יעוכבו הליכי מימוש המשכנתא. בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה לסעד הזמני וביום 13.3.2014 נעתר לבקשה בכפוף להפקדת סך של 150,000 ש"ח לפיצוי המשיב בגין כל נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממתן הסעד הזמני (להלן: ההחלטה בסעד הזמני ). בהחלטה בסעד הזמני נאמר, כי טענת המבקשים לפיה המשיב לא פעל כפי שבנק סביר היה פועל בנסיבות הענין ובכך גרם נזקים למבקשים ולקריסת עסקו של המבקש. בנוסף מצא בית משפט קמא כי מאזן הנוחות נוטה "במובהק" לטובת המבקשים בהיות הדירה דירת מגוריהם.

2.

ביום 7.6.2015 היה קבוע דיון בתובענה. המבקשים לא התייצבו לדיון זה, כפי שלא התייצבו לדיון קודם ביום 4.5.2015. בפרוטוקול הדיון לא נרשם מפי בא כוח המשיב כי הוא מבקש שיינתן פסק דין הדוחה את התובענה, אך בית המשפט פסק, כי המבקשים הוזמנו כדין ואף לא הגיבו לטענות המשיב לענין סילוק התובענה על הסף (טענות שנטענו במסגרת התשובה להמרצת הפתיחה), ולפיכך הורה על דחיית התובענה על הסף וביטול הסעד הזמני. ביום 10.7.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לביטול פסק הדין, בקבעו כי מתקבל הרושם שהתנהלות המבקשים היתה מוּנעת מהעובדה שניתן לטובתם סעד זמני.

מכאן הערעור לבית משפט זה, במסגרתו מתבקש סעד זמני כאמור לעיל. ביום 8.9.2015 ניתן סעד ארעי לעיכוב הליכי מימוש הדירה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיב ראיתי לנכון לקבל את הבקשה.

בפתח הדברים יוער, כי תשובת המשיב מחזיקה 42 עמודי טענות, בנוסף לתצהיר ולכרך נספחים עב כרס. מדובר בכתב טענות בלתי מידתי בעליל, כשחלקים נרחבים ממנו כלל אינם נדרשים להכרעה בבקשה. אגב, יש להניח כי היקף הסיכומים בערעור יועמד על כ-15 עמודים. אין כל הצדקה להגשת תשובה בהיקף שהוא פי שלושה מהיקף מקובל של סיכומים בתיק העיקרי כשמדובר בבקשה לסעד זמני בערעור. הדבר פוגע קשות ביכולתו של בית המשפט להתמודד כראוי עם משימותיו הרבות, וכיוון שאין הצדקה עניינית להיקף האמור – הדבר עלול להיחשב כשימוש לרעה בהליכים. זאת ועוד - העובדה שהמשיב ראה לנכון להאריך בתשובתו עלולה ליצור את הרושם שאין בפיו תשובה חד משמעית וברורה לטענות המבקשים ועל כן הוא נצרך להרבות בטיעונים. ברי, כי המשיב אינו מעונין שזו תהיה התרשמותו של בית המשפט ועל כן גם מהיבט זה, של אינטרס המשיב עצמו, אני מתקשה להבין את שעומד ביסוד ההחלטה להאריך בתשובה עד כדי כך.

4.

האמור לעיל מתקשר עם נסיבות הפרשה הרלבנטיות להחלטה דנא, שהן פשוטות בתכלית. בפנינו ערעור על מהלך קיצוני של דחיית תובענה עקב אי התייצבות המבקשים לדיון שהיה קבוע (כפי שעולה מעיון בהחלטה מיום 11.12.2014) לקדם משפט. יוער כי בית המשפט המחוזי ציין שהתביעה נדחית על הסף נוכח טענות המשיב, אך לא נימק חלק זה של פסק דינו והסתפק בהפניה לטענות המשיב שנכללו בתשובתו להמרצת הפתיחה (לא הוגשה בקשה עצמאית לסילוק על הסף), כך שהלכה למעשה בפנינו פסק דין שניתן עקב אי התייצבות המבקשים. אכן, אם יתברר בסבירות גבוהה כי אי התייצבות היה חלק מטקטיקה בה נוהגים המבקשים (כפי שטען המשיב), יתכן שיהיה מקום להצדיק את דחיית התובענה, אלא שלעת הזו אין מקום להכריע קטגורית שאכך כך הוא. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי פרט בהרחבה בהחלטה בסעד הזמני מדוע לדעתו יש בידי המבקשים סיכויים לכאוריים להצליח בטענתם שלפיה התנהלות המשיב לא היתה ראויה ולפיכך לא היה ניתן לממש את המשכנתא. קביעה זו עומדת בעינה במידה רבה גם עתה והיא מחזקת את הבקשה דנא.

נמצא, אפוא, כי סיכויי הערעור אינם זניחים או מבוטלים. כשמצרפים לכך את שיקולי מאזן הנוחות הנוטים "במובהק" לטובת המבקשים (בהיות הדירה דירת מגוריהם), נראה כי דין הבקשה להתקבל.

5.

הבקשה מתקבלת. הצו שניתן ביום 8.9.2015 יעמוד בעינו עד לסיום הליכי הערעור או עד למתן החלטה אחרת. המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסך 7,500 ש"ח.