ע"א 6092-22 ע"א 6092-22

1.לפניי בקשה אשר זכתה לכותרת "בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע", אולם אינה אלא בקשה לעיין מחדש בהחלטתי בבקשת המערערים לעיכוב ביצוע מיום 18.10.2022 (להלן: ההחלטה הראשונה). נסיבות המקרה מפורטות בהחלטה הראשונה, ואיני רואה מקום לחזור עליהן. אסתפק בלומר כי בהתאם לפסק הדין מושא הערעור דנן חויבו המערערים לאפשר מעבר בדרך הגישה המוטורית לחלקות המשיבים 3-1, וכי המערערים חויבו להכשיר את דרך הגישה בהתאם לדין ובהתאם להתחייבותם אשר ניתנה במסגרת ההליך.

2.המערערים הגישו ערעור על פסק הדין. בד-בבד, הם הגישו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין קמא. מהטעמים אשר מפורטים בהחלטה הראשונה, דחיתי בקשה זו. בין היתר, קבעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן חד-משמעי לטובת המשיבים 3-1.

3.בחלוף כעשרה חודשים ממועד ההחלטה הראשונה, ביום 17.8.2023, הגישו המערערים את הבקשה הנוכחית. בבקשה זו נטען כי מאז מתן ההחלטה הראשונה שונו הנסיבות באופן אשר מצדיק עיון מחדש בבקשתם לעיכוב ביצוע. שינוי הנסיבות אליו מתייחסים המבקשים, בעיקרו, הוא שבחלוף למעלה משנה ממתן פסק הדין קמא, ובחלוף כעשרה חודשים מיום ההחלטה הראשונה אשר דחתה את בקשתם לעיכוב ביצוע, כלו כל הקיצים, וישנו חשש ממשי שהמערערים ייאלצו לבצע את האמור בפסק הדין קמא. כראיה לחששם זה מציגים המערערים מספר החלטות של בית משפט קמא, אשר יש בהן כדי לקדם את ביצועו של פסק הדין. בפרט טוענים המערערים כי התקבלה הסכמה דיונית לפיה הביצוע ימתין עד לפסק דינו של בית משפט זה בערעור, אולם לאחר שהדיון בערעור נדחה מטעמיו של בית המשפט, בוטלה ההסכמה הדיונית. המערערים מוסיפים וטוענים כי בהתאם לדו"ח ביצוע אשר הוגש לבית משפט קמא לקראת ביצועו של פסק הדין (להלן: דו"ח הביצוע), סלילת הדרך, עליה הורה בית משפט קמא, כרוכה בעבודות משמעותיות אשר עלולות לגרום למערערים נזק לאו-בר-תיקון.

4.בהתאם להחלטתי הגישו המשיבים 3-1 את תגובתם לבקשה הנוכחית. אציין כי המשיבים 5-4 לא הגיבו לבקשה, ואילו המשיבה 6 הותירה את נושא הבקשה לשיקול דעתי.

5.בתגובת המשיבים 3-1 נטען כי המערערים אינם מציגים בבקשתם שינוי בנסיבות או עובדות חדשות אשר מצדיקים עיון מחדש בהחלטה. בנוגע לדו"ח הביצוע נטען כי הוא נדחה על-ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 2.8.2023, וכי בכל מקרה הוא אינו מהווה נסיבה מיוחדת, שכן מדובר בדו"ח אשר היה צפוי שיוגש בהתאם לאמור בפסק הדין קמא. המשיבים 3-1 הוסיפו וטענו כי המערערים עושים כל שלאל ידם על-מנת למנוע את ביצועו של פסק הדין, באופן שמאריך את סבלם.

6.דין הבקשה להידחות.

7.אבהיר את המובן מאליו. משנדחתה הבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע, מצופה היה שפסק הדין קמא יבוצע. העובדה שהביצוע קַרֵב, חרף ניסיונותיהם של המערערים לדחותו, אין בה כדי להוות הצדקה לעיון מחדש בהחלטה. כמו-כן, לא מצאתי שדו"ח הביצוע שהוגש מצדיק עיון מחדש בהחלטה. בניגוד לנטען על-ידי המערערים, מדו"ח הביצוע לא עולה שסלילת הדרך תיצור שינוי שלא ניתן יהיה לתקן במידה והערעור יתקבל.

8.לא זו אף זו: ההחלטה הראשונה התקבלה לאחר שנשמעו טענות המערערים לפיהן ביצוע עבודות הסלילה כרוכות בשינויים משמעותיים והשקעת ממון; ואין בכך שמהדו"ח עולה שאכן כך יהיה כדי לשנות מההחלטה הראשונה. בפרט, אין בכל אלה כדי לשנות את קביעתי זו:

"מאזן הנוחות נוטה באופן חד-משמעי לטובת שימור מצב-הדברים אשר היה קיים מזה שנים רבות – בטרם פעלו המערערים, כפי שפעלו, באופן חד-צדדי – ואשר אפשר את מעבר המשיבים לחלקותיהם בדרך הגישה המוטורית. מצב-דברים זה שונה אמנם על ידי המערערים בהתבסס על טענת זכות, אולם המערערים לא הקדימו את פעולתם החד-צדדית בעתירה לבית המשפט לקבלת סעד הצהרתי אשר בכוחו לאשש את טענתם. תחת זאת, הם עשו דין לעצמם בסברם כי הדין עמם. שינוי הסטטוס-קוו שהיה קיים בשטח באמצעות אותה פעולה חד-צדדית שלל מן מהמשיבים את האפשרות לגישה נוחה לחלקותיהם. בנסיבות אלו, עיקרון ההגנה על הסטטוס-קוו – לצד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר להסכמות אשר יצרו את אותו סטטוס קוו, ולצד ההסכמות הדיוניות אשר אפשרו את המשך ביצוע העבודות בניגוד לסטטוס קוו – מחייבני לדחות את הבקשה דנן."

9.סוף דבר – הבקשה לעיון מחדש נדחית בזאת. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 3-1 בסך כולל של 10,000 ש"ח.