פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6099/19
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
קופת חולים לאומית
תשובת המערער מיום
20.5.2020; תגובת המשיבה לתשובת המערער מיום 1.6.2020
החלטה
בהמשך להחלטתי מיום 27.2.2020 מונחת לפניי הנמקת המערער מיום 20.5.2020 בשאלה מדוע לא אורה על מחיקת הערעור שבכותרת מחמת האיחור שנפל, לכאורה, בהגשתו. כן מונחת לפניי תשובת המשיבה להנמקה זו של המערער.
בפתח הדברים ובמענה לטענות המערער אבהיר כי סמכותו של הרשם לסלק הליך ערעורי על הסף מחמת האיחור שנפל בהגשתו "ניתנת להפעלה בין אם על-פי בקשת בעל דין
[...] ובין אם ביוזמת בית המשפט [ההדגשה שלי – ר.ג.]" (בש"א 130/87 שנסי נ' גלעדי , פ"ד מא(4) 707, 712-711 (1987); ראו גם, בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקה 7 (19.12.2018)). אין מניעה אפוא שהנושא יתברר גם ביוזמת הרשם אף שבמקרה הרגיל אכן מצופה מבעל הדין שכנגד שיגיש בקשה עצמאית בעניין זה. עוד יצוין כי גם בהתאם לסדרי העבודה הנוהגים בבית משפט זה, סוגיות הנוגעות לאיחור בהגשת הליך ערעורי מטופלות ככלל על ידי רשמי בית המשפט (ראו למשל, ע"א 4873/16 כאשי נ' בנק לאומי לישראל , פיסקה 4 (4.5.2017) והאסמכתאות הנזכרות שם ). על רקע זה, דין טענת המערער שלפיה איני מוסמך לדון בסוגיית האיחור – להידחות.
ועתה לסוגייה זו לגופה: בהחלטתי מיום 27.2.2020 ציינתי כי על פני הדברים פסק הדין הומצא לכתובת הדואר האלקטרוני של בא כוח המערער ביום 12.6.2019 באמצעות מנגנון "הודעה באתר". בהתאם לכך קבעתי כי המצאה באורח זה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ) ואפשרתי למערער לנמק מדוע לא אורה על מחיקת הערעור מחמת האיחור שנפל, לכאורה, בהגשתו. משלא עלה בידי המערער לסתור קביעה לכאורית זו בהתאם לאמור ב תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין (לרבות הגשת תצהיר בהתאם לדרישות הדין) הרי שאין מנוס מלקבוע כי ערעורו אכן הוגש באיחור, כפי טענת המשיבה (להרחבה באשר לדרכים העומדים לרשותו של בעל דין להוכיח כי לא הומצאה לו החלטה במנגנון של "הודעה באתר" ראו למשל, בש"א 6155/19 פלוני נ' פלוני , פיסקאות 7-6 (16.6.2020)).
ואולם,
בנסיבות העניין ראיתי לילך כברת דרך לקראת המערער, ולראות בהנמקתו אף משום בקשה משתמעת להארכת מועד בדיעבד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. בשים לב למכלול הנסיבות באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה משתמעת זו וזאת בהתחשב בטעמים המצטברים הבאים: משכו הקצר של האיחור (3 ימים, בשים לב לכך שיום 14.9.2019 חל בשבת);
אי העלאת טענה נגדית בדבר הסתמכות מיוחדת על תקופת האיחור (כמו גם העובדה שלא הוגשה מטעם המשיבה בקשה פורמלית לסילוק ההליך על הסף מחמת איחור); התרשמותי כי המערער לא פעל בחוסר תום לב או מתוך זלזול מובהק בסדרי הדין; היותו של ההליך ערעור בזכות, להבדיל מבקשת רשות ערעור (ובכגון דא יש ליתן משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות, וזאת מבלי שאביע עמדה באשר לסיכויי הערעור לגופו); ומהות ההליך (תביעת נזקי גוף בגין רשלנות רפואית) כמו גם פערי הכוחות.
לצד זאת, סבורני כי האיזון הראוי בנסיבות העניין מצדיק את חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ש"ח, וכך אני מורה.
התוצאה היא כי המועד להגשת הערעור מוארך עד ליום הגשתו בפועל והטיפול בו יימשך כסדרו. החלטתי זו, כמו גם ההחלטה מיום 27.2.2020, יתויקו בתיקי השופטים.
ניתנה
היום, כ"ו בסיון התש"ף (18.6.2020).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם