ע"א 6143/16 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל נ. עזבון המנוח שרי

המשיבים עותרים למחיקת או דחיית הודעת הערעור על הסף מכוח תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

לטענת המשיבים הודעת הערעור כוללת "התקפה שלוחת רסן ודברי בלע משוללי יסוד וחסרי תקדים בחומרתם...". המערערים טוענים מנגד כי לא קמה כל עילה להורות על סילוק על הסף של הערעור, וכי מדובר בערעור ענייני הכולל טענות מהותיות רבות.

בהתאם לתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי מוסמך בית המשפט " להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לענין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו". הפסיקה עמדה על הריסון בו ראוי לנקוט בבחינת בקשה להתערב באופן מקדמי בתוכנו של כתב טענות (ראו: עע"מ 7503/12

ג'י פי אס פור רנט בע"מ ואח' נ' רשות שדות התעופה , פסקה 3 (10.3.2013); ע"א 691/15 פרברי נ' אסולין , פסקה 2 (10.8.2016);

ע"א 3266/08

סדן נ' פקיד שומה תל אביב , פסקאות כ"ח-כ"ט לחוות דעתו של כב' השופט א' רובינשטיין (1.6.2011) ; עע"ם 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ , פסקאות 7-8 (25.10.2004)), וזוהי נקודת המוצא לבחינת הבקשה דנן.

עיינתי בכל הפסקאות אליהן הפנו המשיבים בבקשתם. קיצפם של המשיבים יוצא בעיקרו של דבר על טענת המערערים, החוזרת שוב ושוב בהודעת הערעור בווריאציות שונות, לפיה בית המשפט המחוזי סימן לעצמו מטרה ואליה חתר עוד לפני שמיעת הראיות. אין להקל ראש בטענה כזו, אולם לאחר עיון בכל הפסקאות אליהם הפנו המשיבים סבורה אני כי עצם העלאתה, כפי שהועלתה, אינה מצדיקה לנקוט בסעד הדרסטי של מחיקה של כתב טענות או חלק ממנו, וזאת בהתחשב כאמור בגישה המרוסנת הנוהגת עימנו.

ואולם, וחרף הריסון בו יש לנהוג כאמור, מצאתי להורות על מחיקתה של טענה אחת שנכללה בהודעת הערעור, וכוונתי לחלק מסעיף 23(נב) בו טוענים המערערים כי גורם חיצוני (שופט בדימוס) השפיע על השופט אשר ישב בדין והטה את דעתו ממניעים אישיים ובשל קרבה לבא-כוח המשיבים. טענה זו מייחסת לשופט ולבא-כוח המשיבים התנהלות חמורה

ביותר, ואין צורך להכביר מילים בעניין, ולאחר ששקלתי בדבר סבורה אני כי התגבשו בענייננו אותן נסיבות חריגות המצדיקות להורות על מחיקתה.

בעניין זה נתתי משקל לכך שהטענה - אשר ללא כל ספק "מבישה" היא ופוגעת בכבודו של השופט שישב בדין וכן בכבודו של בא-כוח המשיבים אשר כלפיהם מועלית הטענה - כלל אינה טענה ערעורית במובנה הרגיל, אלא מדובר למעשה בטענה שאם היתה מתבררת כנכונה ניתן היה לבסס עליה בקשה לערוך "משפט חוזר אזרחי". במובן זה על פני הדברים אין מדובר בטענה הרלבנטית להליך הערעורי (למבחן החל בעניין ראו: עע"ם 5737/01

אוסדיטשר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פסקאות 4-5 (30.12.2001) ). כמו כן, לדברי המערערים בחרו הם שלא להעלות את הטענה בערכאה קמא כיוון שלא היו בידיהם ראיות וכדי "שלא להביך ... על סמך שמועות". מכאן כי המערערים עצמם מציינים כי מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה בערכאה קמא, כך שלכל הפחות מדובר בהרחבת חזית, ומעבר לכך סבורה אני כי קיים קושי להעלות טענה כגון דא בעלמא ומבלי שבידי המערערים ראיות לנטען, וכך הוא כאמור גם לדבריהם. עוד אוסיף כי גם לו היו בידי המערערים ראיות התומכות בטענה האמורה דומה כי היה עליהם להגיש בקשה להוספת ראיות בערעור ובמסגרת דיונית זו להעלות טענותיהם או לנקוט בהליך מתאים אחר, ולא כטענה חדשה בערעור גופו. מכל מקום באופן בו הועלתה הטענה סבורה אני כי מדובר בטענה שמקומה לא יכירנה בכתב טענות המוגש לבית המשפט, וכי התגבשו בענייננו אותן נסיבות חריגות המצדיקות מחיקה של טענה מכתב טענות.

אשר על כן מצאתי להיעתר לבקשה בחלקה, ולהורות על מחיקת הטענה לפיה השופט הטה את המשפט בהשפעתו של צד שלישי המקורב לבא-כוח המשיבים. את יתר הטענות לא מצאתי כאמור להורות למחוק, ואף אין כל מקום לנקוט בסעד הדרסטי של מחיקה של הערעור כולו (וודאי שלא דחייתו) כמבוקשם של המשיבים, אלא יש להסתפק בסעד מתון ומידתי של מחיקת הטענה הספציפית כאמור.

נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ייעשה צו להוצאות.