ע"א 6146/13 אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ נ. עו"ד עמית לדרמן

1.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.6.2013 בעניין שכר המשיבים 1-2 (להלן: הנאמנים ) בגין מילוי תפקידם כנאמנים בהקפאת הליכים של אאורה השקעות בע"מ.

בפתח בקשת רשות הערעור ציינה המבקשת כי לגישתה נתונה לה זכות ערעור על ההחלטה, אך כי למען הזהירות הגישה בקשת רשות ערעור. משכך התבקשה התייחסות המשיבים לעניין סיווגו של ההליך.

הנאמנים סבורים אף הם כי נתונה למבקשת זכות ערעור על ההחלטה, בציינם כי בית המשפט הכריע באופן סופי בסוגיית שכר טרחתם. לעומת זאת המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, סבור כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת".

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ובטיעוני הצדדים סבורני כי יש לסווג את ההחלטה כ"פסק-דין", ומכאן כי למבקשת עומדת זכות ערעור עליה.

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי הוא מאשר תשלום שכר טרחה לנאמנים "על פי מסלול החישוב החלופי, כאמור בסעיף 8 ובסעיף 16 לעמדת כונס הנכסים הרשמי".

כונס הנכסים הרשמי ציין בתגובתו כי הנאמנים הגישו בקשה לפסיקת שכר ביניים בלבד ועוד ציין כי בית המשפט קמא שגה בסוברו כי מסלול החישוב החלופי עליו עמד בית המשפט משקף את עמדתו שלו - שכן הסכמתו ניתנה רק לתשלום שכר הביניים שאושר - ומכאן כי בית המשפט אישר את מסלול החישוב החלופי על יסוד הנחה שגויה. לגישת כונס הנכסים הרשמי מטעם זה אין בהחלטה כדי לסיים בפועל את הדיון הנוגע לחישוב ופסיקת שכר הטרחה הסופי, בהדגישו כי ככל שהנאמנים היו מבקשים לגבות את שכר הטרחה הסופי בהסתמך על ההחלטה, בית המשפט היה מתבקש לשוב ולעיין בה נוכח השגגה שנפלה בה.

ואולם, דומה כי אין חולק בין הצדדים כי גם אם כטענת המבקשת וכונס הנכסים הרשמי הנאמנים הגישו בקשה לפסיקת שכר ביניים בלבד, בפועל התווה בית המשפט המחוזי מנגנון לפסיקת שכר הטרחה הסופי שלהם. העובדה שבית המשפט עשה כן ביוזמתו, כטענת המבקשת וכונס הנכסים הרשמי, וכן טענתם כי הנחת בית המשפט המחוזי לפיה מסלול החישוב החלופי היה על דעת כונס הנכסים הרשמי הינה מוטעית, או הטענה כי בית המשפט היה מתבקש לשוב ולעיין בהחלטתו בשל טעות זו, אין בהן כדי לשנות מן העובדה שבשלב זה ניתנה החלטה בה הכריע בית המשפט המחוזי במנגנון חישוב שכר טרחת הביניים וכן שכר הטרחה הסופי של הנאמנים (ואף ציין כי מדובר בשכר בסך כולל של 5.4 מיליון ש"ח, עם אפשרות לתוספת של 325,000 ש"ח). משכך ועל יסוד הדין הנוהג עימנו ולפיו כאשר במסגרת הליכי פירוק מכריע בית המשפט במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, אזי הכרעה בה "הסוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים תהא בגדר "פסק-דין" (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייסאוטודיפו בע"מ (10.12.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 122-123, (2012) (להלן: בן-נון וחבקין )), יש לומר כי ההחלטה דנן - בה הוכרעה שאלת שכר טרחתם הסופי של הנאמנים - היא "פסק-דין".

סיכומם של דברים - יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"פסק דין", ובנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות על פי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

נוכח שינוי הסיווג כאמור ישלימו המבקשים את האגרה כנדרש בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם, שאם לא כן יימחק ההליך. לא ראיתי לשנות את סכום העירבון בשלב זה.

המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך שבכותרת כאמור והטיפול בו יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור. כן תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים ותמציא אותה לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.