ע"א 6158/99 מדינת ישראל נ. אמיר אליהו

1.ביום 14.9.99, עם תום הדיון, הודעתי על החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם בע"פ 40342/99 של בית המשפט המחוזי בתל אביב. להלן נימוקי להחלטה.

2.לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש כתב אישום, המייחס למשיבים, ביחד עם ארבעה אחרים, עבירות הקשורות בכלי רכב גנובים. לפי המיוחס למשיבים, הם עסקו ביחד עם האחרים, בשנים 1999-1998, בסחר בכלי רכב גנובים. תוך שיתוף פעולה ביניהם, רכשו או קיבלו ביודעין מגנבי רכב כלי רכב גנובים; שינו את זהות כלי הרכב על ידי החלפת לוחיות הרישוי; זייפו באמצעות אחד מהם (שאינו אחד המשיבים) מסמכים הקשורים לבעלות על כלי הרכב ומסמכים אחרים, כדי לאפשר את מכירת הרכב הגנוב ומכרו את כלי הרכב המזוייפים לאחרים, בחלקם קונים שרכשו את הרכב הגנוב ביודעם שהרכב גנוב, ובחלקם קונים שקנו את הרכב הגנוב בתום לב.

מבין 19 האישומים המפורטים בכתב האישום, כל אחד מהמשיבים מואשם בחמישה פרטי אישום.

3.בעת הדיון בבית המשפט המחוזי ובפני לא היתה מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיבים. המשיב הראשון אף הודה מפורשות בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי אף סבר, ובצדק, שקיימת עילת מעצר נגד המשיבים. כפי שנפסק, עבירות הקשורות בגניבת רכב כעיסוק עברייני מקימות עילה למעצר עד תום ההליכים (ראו, לדוגמה, בש"פ 6253/94 אלון נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 94(ב) 1246; בש"פ 5431/98, בש"פ 5571/98 פרנקל וריביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(ד) 1226). אלא שבית המשפט המחוזי סבר שקיימת חלופה למעצרם של המשיבים, והורה על שחרור כל אחד מהם בתנאי מעצר בית ומתן ערבות עצמית וערבות צד ג'.

על החלטותיו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיבים ממעצרם בתיאור כאמור, הוגש ערר זה. לטענת המדינה, נסיבות ביצוע העבירות על ידי המשיבים וחומרתן, ועברם הפלילי של כל אחד מן המשיבים, הצדיק את מעצרם עד תום ההליכים, בשל מסוכנותם לציבור אם ישוחררו מהמעצר. כאמור, לדעתי, הדין עם המדינה.

4.נסיבות ביצוע העבירות מלמדות, כי המשיבים עסקו באופן שיטתי בסחר במכוניות גנובות וזיוף זהותן. את העבירות בצעו באופן מאורגן ושיטתי, תוך שיתוף פעולה ותיאום עם אחרים ובמשך תקופה לא קצרה. נסיבות אלה מצביעות על מסוכנותם של המשיבים לציבור אם ישוחררו ממעצרם.

בנוסף, עברם של המשיבים כרוך בסיכון ובחשש שיחזרו על עבירות דומות. המשיב הראשון כבר הורשע בעבר בעבירות של פריצה לרכב, קבלת רכב או חלקי רכב גנובים וזיוף זיהוי של רכב. את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ביצע בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירות של קבלת חלקי רכב גנובים וזיוף זהות של רכב. את חלק מהעבירות ביצע בעת שהיה משוחרר בערבות בתנאי של "מעצר בית מלא", בגין כתב אישום אחר שהוגש נגדו.

הנה כי כן, המשיב הראשון הפר אמון שניתן בו כששוחרר בערבות, ואף לא נרתע ממאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו וביצע את העבירות המיוחסות לו. אמנם משיב זה הודה מפורשות במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך עובדה זו, כשלעצמה, אינה מפחיתה את הסיכון שבו אם ישוחרר, כפי שסבר בית המשפט המחוזי.

גם למשיב השני הרשעות קודמות בעבירות רכוש רבות, ובכללן עבירות של פריצה לרכב ופירוק חלקים מרכב, וכן בעבירות של זיוף ומרמה. אף כי היתה הפוגה בתקופה האחרונה בביצוע עבירות על ידו, הנה הוכיח בביצוע העבירות המיוחסות לו - ובשלב זה ההנחה היא כי קיימות ראיות להוכחת ביצוען על ידו - שהוא מהווה סיכון לציבור אם ישוחרר.

5.מסקנתי היא, על כן, ששחרור המשיבים מהמעצר מהווה סיכון לציבור אשר הצדיק את מעצרם עד תום ההליכים, ללא שחרור בערבות, אף לא בתנאי מעצר בית מלא. אשר על כן, הוחלט על קבלת ערר המדינה, ועל מעצר המשיבים עד תום ההליכים, כפי שהודע לבעלי הדיון ביום הדיון.