ע"א 6188/20 עו"ד רפי בלושטיין נ. ערן בבלי

1.

המשיב הגיש כנגד המערער תביעה להשבת הסך של $22,181, בגין כספים שהפקיד בנאמנות בידיו של המערער, עורך דין במקצועו.

בפסק דין חלקי מיום 18.4.2017 נקבע על-ידי בית המשפט קמא, כי המערער עיכב תחת ידו שלא כדין את הסכום של $22,181 ובכך פעל בחוסר תום לב, בניגוד לחובתו כשליח ונאמן, והעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, בכך שניסה להיפרע מתוך כספי הנאמנות כספים שחייב לו צד שלישי. בית המשפט הורה אפוא למערער להשיב את הסכום הנ"ל למשיב וחייבו בהוצאות בסכום של כ-3,550 ₪.

על פסק הדין החלקי לא הוגש ערעור והוא נעשה חלוט.

2.

לאחר שניתן פסק הדין החלקי, ביקש המשיב לתקן את כתב התביעה ולכלול ראשי נזק נוספים (פיצויים בגין הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש, ואובדן רווח ממוני בסכום כולל של כ-117,000 ₪), שאותם ביקש להעמיד לצרכי אגרה על סך של 100,000 ₪.

בית המשפט קמא נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה וחייב את המשיב בהוצאות המערער בסך 3,500 ₪. בהמשך לכך הוגש כתב תביעה מתוקן שבגדרו תבע המשיב סך של 100,000 ₪. לאחר שהוגש כתב הגנה מתוקן, נקבע התיק לשמיעת ראיות והובהר כי על המשיב (המתגורר בארה"ב) חובה להתייצב לדיון. בשולי ההחלטה המליץ בית המשפט למשיב לשקול דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

המשיב קיבל המלצת בית המשפט, אך המערער עמד על פסיקת הוצאות ועתר לקיים דיון בעל פה לשמיעת טענותיו בנושא. בית המשפט דחה את הבקשה והמערער

הגיש בקשתו לפסיקת הוצאות (מסמך של 66 עמודים כולל נספחים). לסופו של יום, פסק בית המשפט בהחלטתו מיום 1.7.2020 הוצאות לזכותו של המערער בסך של 10,000 ₪.

על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכות המערער, נסב הערעור שלפנינו.

3.

בערעור דנן, הרחיב המערער והפליג להליכים קודמים שהתנהלו בינו לבין המשיב וצד ג', שלטענתו חייב לו את הסך שעוכב על ידו. ברם, הערעור שלפנינו נסב, הלכה למעשה, אך ורק על שאלת ההוצאות שנפסקו לזכותו של המערער בבית משפט קמא. משכך, איננו רואים להידרש להליכים אלה, ולטענותיו של המערער בהקשר זה.

4.

ההלכה לפיה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בנושא ההוצאות מוכרת וידועה, ולא מצאנו לסטות מהלכה זו במקרה דנן. נזכיר כי טרוניית המערער נסבה על הסכום של 22,181 $

בלבד, שלגישתו-שלו, הוא היה זכאי להיפרע סכום זה מתוך כספי הנאמנות של המשיב, עקב חובו של צד ג' כלפיו. תזה זו נשללה כאמור לחלוטין בפסק הדין החלקי, וכפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו מושא הערעור דנן:

"לא ראיתי מקום לחייב את התובע (המשיב – י"ע) בתשלום הוצאות גבוהות חריגות או הוצאות לדוגמה, לפי שלא מצאתי את התנהלותו בהליך ככזו המצדיקה פסיקת הוצאות בעלות אופי זה, כנטען על ידי הנתבע (המערער – י"ע).

נראה לכאורה כי הנתבע מנסה 'לבוא חשבון' עם התובע לאור פסק הדין החלקי ואשר נקבע בו לחובתו. על כל פנים, אין לאפשר לו לעשות כן, ובוודאי שאין מקום לחייב את התובע בגין הליך קודם זה בהוצאות או לחייבו בהחזר ההוצאות שנפסקו לזכותו במסגרת פסק הדין החלקי"

בהתחשב בפסק הדין החלקי ובהתחשב בכך שהמשיב קיבל את המלצת בית המשפט והסכים למשוך את תביעתו, הסכום של 10,000 ₪ שנפסק לזכותו של המערער בבית המשפט קמא, לא קיפח כלל וכלל את המערער. אין אלא לתמוה על מה ולמה הוגש הערעור מלכתחילה.

5.

סוף דבר שהערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪ .