ע"א 6189/04 עיריית אשדוד נ. ד"ר שלמה נס,בתפקידו כנאמן ומנהל מיוחד של החב

1.זוהי בקשה להורות על צירוף המבקשת - "שלמה השכרת רכב (1987) בע"מ - כמשיבה, להליכי הערעור שבכותרת. הערעור עצמו מוסב על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' אלשיך) מיום 16.5.2004 בו הוחלט לחייב את המערערות בהליך שבכותרת ליתן למשיב מס' 1 את האישורים הנדרשים לרישום קרקע על שם חברת פויכטונגר השקעות 1984 בע"מ (להלן "החברה") וזאת למרות שקיים חוב של היטל השבחה בגין הקרקע. בית המשפט קבע, בין היתר, כי המערערות לא הגישו תביעת חוב כנדרש. המבקשת הנה הרוכשת של דבוקת מניות השליטה בקבוצת חברות הכוללת את משיבה מס' 2 – חברת "אפקון תעשיות בע"מ" (להלן "אפקון"). מניות אלו נרכשו בפיקוח בית המשפט המחוזי על פי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999.

2.לטענת המבקשת, יש לצרפה לערעור שכן אם יתקבל הערעור ויקבע כי המערערות זכאיות לקבל את החובות הקיימים על הקרקע, קיים חשש כי תישמע הטענה לפיה המשיבה מס' 2 היא שאמורה לשאת בתשלום החובות הנטענים, או בחלקם. לדברי המבקשת, רכשה את דבוקת מניות השליטה באפקון במסגרת הליכי הבראתה ובפיקוחו של בית המשפט קמא תוך שהיא חשבה ושקלה את צעדיה וסברה כי נסתם הגולל על כל חובות העבר של החברה. המבקשת ראתה עצמה, כמי שמקבלת לשליטתה חברה "ממורקת" אשר כל חובות העבר שלה הם החובות אשר היו ידועים במועד אסיפת הנושים ואישור ההסדר ואשר הסדר הנושים שאושר מהווה הסדר סופי ומוחלט לכל אותם חובות. המערערות מנסות במסגרת הערעור לבוא ולטעון לחובות המגיעים להן בגין עסקה שבוצעה זמן רב לפני אישור הסדר הנושים ולפני מתן ההפטר לחברה. הלכה למעשה, מטרתן של המערערות לנסות ולפתוח את הסדר הנושים של החברה לאחר שנחתם ובוצע. מכאן שהמבקשת, אשר בשלב זה אינה צד להליכים, עשויה למצוא את עצמה נפגעת באופן משמעותי ביותר. זאת ועוד, אחת הנקודות העומדות לבירור במסגרת הערעור קשורה בשאלת מידת הסופיות (ואף מידת המוחלטות) של הליך הסדר הנושים שנעשה בחברה, ומאחר והמבקשת היא שהייתה "השחקן הראשי" בכל הליך התהוותו לא יכול להיות מקום לספק כי ההלכה שתפסק במסגרת הערעור נוגעת למבקשת ישירות ואך ראוי הוא כי המבקשת תהיה חלק מהליך זה. לבסוף, בית המשפט קמא נתן את החלטתו נשוא הערעור, מבלי שהתקיים כל דיון ועל בסיס כתבי הטענות של הצדדים בלבד. בנסיבות אלה, לא הייתה למבקשת כל הזדמנות מעשית לנסות ולהצטרף להליך בעודו מתנהל בפני בית המשפט קמא, ובה בעת, הצטרפותה כמשיבה בערעור כלל לא תכביד על ההליך דנן. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על צירוף המבקשת כמשיבה בערעור.

3.בתגובתם, משיבים מס' 1 -4 לערעור אינם מתנגדים לבקשה. אף משיב מס' 6 אינו מתנגד לבקשה. משיבים מס' 5 ו-7 לא הגיבו לבקשה אף שקיבלו את ההחלטה בה מתבקשת תגובתם כבר ביום 4.11.04. ההתנגדות לצירוף הנה על כן התנגדות המערערות להליך שבכותרת. לדבריהן, לאורך כל ההליך אשר התקיים בין הצדדים בבית המשפט קמא, אפקון היתה צד להליכים. הטענות אשר מבקשת המבקשת לעלות בערעור, הועלו זה מכבר על ידי אפקון בהליך בפני בית המשפט קמא. זאת ועוד, הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת מקבלת הערעור אינו אלא הנזק אשר יגרם לאפקון, אם תחוב בתשלום החובות שעל הקרקע. המדובר על כן בנזק עקיף לאפקון כבעלת מניות ולא נזק עצמאי ונפרד. מעת שרכשה המבקשת את מניות השליטה באפקון הרי שזכות הטיעון שלה "נבלעה" בזו של אפקון לצורך הערעור הנדון, והאינטרסים אשר יכולים להיות מוצגים על ידי המבקשת בהליך הערעור אינם אלא האינטרסים של אפקון. לטענת המערערות, אין להתיר הצטרפות של בעל מניות כבעל דין עצמאי לחברות אשר הינן צד להליך משפטי אלא אם עלול להיגרם לו נזק ישיר מלבד הנזק אשר עלול להיגרם לחברות. תוצאה אחרת תביא לסרבול מיותר של ההליכים בייחוד בנסיבות מקרה זה בו המערערות כבר הגישו את סיכומיהן. אשר על כן נטען כי יש לדחות את הבקשה.

4.ביום 14.11.04 הגישה המבקשת את תשובתה לתגובת המערערות לבקשתה. לדבריה, טענת המערערות כי המבקשת הנה בעל מניות רגיל אשר הפסדיו ורווחיו "נבלעים" בטענות החברה בה היא שולטת אינה רלבנטית למקרה דנן בו המדובר ברכישת דבוקת שליטה בחברה, על ידי משקיע חדש המסתמך על מצגים חד משמעיים, במסגרת הסדר בבית משפט. בנוסף, כך נטען, למתן האפשרות למבקשת להצטרף כצד להליך לא תהיה כל השפעה מכבידה על הדיון בערעור. ההסדר הדיוני שנקבע בתיק חייב את המערערות, מלכתחילה, להגיש את סיכומי טענותיהן בטרם הגיש מי מהמשיבים את סיכומי הטענות מטעמו. למערערות אף יש את הזכות להגיש סיכומי תשובה, כך שיהיה בידן להשיב גם לטיעוני המבקשת אם וככל שימצאו לנכון.

5.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המערערות ובתגובות המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אין חולק בין הצדדים על הדין הרלבנטי החל על הסוגיה, והוא תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 והפסיקה שלצידו (ראו למשל בש"א 3979/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה(5) 457); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005, 405-406). אין גם מחלוקת למעשה – מטענות הצדדים שבפני – כי לו היתה המבקשת מבקשת להצטרף להליך "רגיל" בו אפקון היתה צד להליך, לא היה מקום לצרפה שכן אין די בהיותה בעל מניות לעניין זה. המייחד מקרה זה לכאורה הוא העובדה כי המבקשת טוענת לאינטרס בהתדיינות שאינו גלום רק בהיותה בעלת מניות שליטה בעת הזו אלא בכדאיות רכישת מניות השליטה מראש, שעה שלהנחת המבקשת הרכישה של המניות במסגרת ההסדר שקיבל את אישור בית המשפט היתה רכישה "ממורקת" במובן זה שברור היה לה כי אין על אפקון חובות. לוז השאלה שבפני הוא, על כן, כיצד יש בנתון זה כדי להשפיע על זכאותה של המבקשת להצטרף לערעור דנן. דעתי היא, כי למרות חשיבותו של נתון זה למבקשת, אין בו כדי להביא לצירופה להליך זה. אלו טעמי: ראשית , אם יתקבל הערעור ויוחלט כי קיים חוב למערערות בגין הקרקע, יהא בכך להשפיע על ערכה של אפקון וממילא על כדאיות הרכישה שלה. אולם פגיעה זו – ככל שתהא ומבלי להביע בכך עמדה בהליך שבפני – אין בה די בכדי להקנות למבקשת מעמד במסגרת הליכי הערעור, שאפקון היא צד לו. אכן, פגיעה מעין זו – כי תהא – היא פגיעה עקיפה באופיה. יכול ויכולה היא להיחשב פגיעה ישירה באינטרס של המבקשת באשר לכדאיות הליכי ההבראה שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי. אולם ההליך דנן אינו עוסק כל עיקר בשאלת כדאיות ההסדר ותנאי אישורו אלא בשאלה אם יכולות המערערות לטעון לחוב שלא נטען במועדו. (ראו והשוו: רע"א 7945/99 שילר גד נ' לוין

אלון , פ"ד נד (2) 524). שנית , צירופה של המבקשת יביא לדידי לסיבוך הדיון. ככל שהמדובר בטענות שעניינן היעדר יכולת של המערערות לטעון לחוב בשלב זה, הרי שהטיעון בעניין זה הובא בהרחבה על ידי המשיבים לערעור – ובהם אפקון – וממילא אין לראות כיצד יועיל צירופה של המבקשת להליך (ראו רע"א 7945/99 הנ"ל). מנגד, ככל שמטרת ההצטרפות להליך היא טיעון באשר לכדאיות הסדר ההבראה והיכולת לסטות ממנו לאחר אישורו על ידי בית המשפט, הרי שהמדובר הלכה למעשה בחזית טיעון נפרדת. טיעון מעין זה היה מתעורר לו היה בית המשפט המחוזי סבור כי המערערות יכולות להגיש תביעת חוב לאחר אישור ההסדר. אולם גם אז, המדובר היה בטיעון נפרד העוסק במשמעות המשפטית של קיומו של חוב קודם להסדר שלא בא זכרו בעת אישור ההסדר – אם משמעות בנוגע לתוקף ההסדר עצמו ועילות לביטולו; אם משמעות בנוגע ליחס בין הסדר שאושר על ידי בית המשפט ובין תביעת חוב; ואם לשאלת האחריות המשפטית של נושה כלפי הרוכש בנסיבות מעין אלו. אולם להבדיל מן ההליך דנן, הבחינה של טענות מעין אלו תהא ביחס למבקשת ישירות – כרוכשת מניות במסגרת הסדר – ולא כבעלת מניות. אכן, שורת טענות אלו – ואחרות – שאין אני מביע בהן כל עמדה – אינה קשורה בהליך שבפנינו אלא במשמעויות נלוות לתוצאה אפשרית שלו. הטיעון לעניין זה במסגרת ההליך דנן - שכולו סב סביב זכותן של המערערות להגיש תביעת חוב בשלב זה - אינו נדרש ויש בו כדי לסבך את הערעור כולו. מטעם זה, סבור אני כי באיזון בין האינטרס של המבקשת לאינטרס ובין האינטרס של בית המשפט ובעלי הדין, יד האינטרס האחרון על העליונה ויש לדחות הבקשה (ראו והשוו בש"א 2442/95 מ.ל.ת. ו – 3 אח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). אין צו להוצאות בבקשה זו.