ע"א 6195-22 ע"א 6195-22

1.שני הערעורים שלפנינו, אליהם נספחים תיקי מוצגים עבי כרס, עניינם בסכסוך כספי בין קבלן (המערערת בע"א 6195/22) לבין מזמין (המערערת בע"א 6239/22) בגין עבודות תשתית שביצע הקבלן עבור המזמין בשנים 2008-2007 בשכונת הרצוג באשקלון. עבודות התשתית בוצעו במקרקעין של רשות מקרקעי ישראל, ונועדו עבור מפוני גוש קטיף.

כמקובל במחוזותינו, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים לגבי החשבון הסופי, ופסק דינו של בית משפט קמא ניתן לאחר למעלה מעשר שנות התדיינות, במהלכן מונה גם מומחה מטעם בית המשפט.

2.במרכז ההתדיינות עמד בור עמוק שהקבלן טען כי נדרש למלא אותו בחול שאותו הביא מחוץ לאזור העבודות, ולכן, לטענתו, הוא זכאי לתשלום לפי מחירון דקל (60 ₪ למ"ק) עבור כ-100,000 מ"ק.

לצד מחלוקת עיקרית זו, נטען גם לאי תשלום עבור כ-56,000 מ"ק על פי כתב הכמויות; תשלום עבור תקורה בגין החודשים בהם היה עיכוב בביצוע העבודות שלא בעטיו של הקבלן (אין חולק כי העבודות נמשכו 19 חודשים חלף 8 חודשים כפי שתוכנן מלכתחילה); ודמי עכבון שהותיר המזמין ברשותו והמע"מ עליהם. מנגד, נטען על ידי המזמין כי הוא זכאי לקזז מהחשבון הסופי פיצוי מוסכם בגין העיכוב בביצוע העבודות.

3.בשורה התחתונה, בית משפט קמא דחה את תביעת המזמין לפיצוי מוסכם, וחייב את המזמין לשלם לקבלן סכום המשקף כ-14,000 מ"ק לפי עלות של 60 ₪ למ"ק ולהשיב לקבלן את דמי העכבון, והכל בצירוף ריבית החשב הכללי והפרשי הצמדה. לזכות הקבלן נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.

על כך נסבים שני הערעורים שלפנינו. המזמין טען כי לא היה מקום לפסוק לקבלן תוספת תשלום בגין "מילוי מובא" וכי הקבלן לא היה זכאי לקבלת דמי העיכבון, ומנגד, היה מקום לפסוק למזמין פיצוי בגין התמשכות העבודות והאיחור במסירתן. מנגד, חזר הקבלן על טענותיו בבית המשפט קמא, והעמיד במוקד ערעורו את הטענה כי היה על בית המשפט לפסוק בגין "מילוי מובא" עבור 103,000 מ"ק; ולחילופין, כי היה מקום לפסוק עבור מילוי כל הבור, סכום גבוה מזה שננקב בכתב הכמויות. עוד נטען כי יש מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסקו לזכות הקבלן.

4.לאחר שעיינו בחומר הרב שהניחו הצדדים לפנינו, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. אכן, התלבטנו בנוגע לטענה החלופית של הקבלן, אך בסופו של יום, מצאנו כי אין מקום להתערבותנו בנקודה זו, באשר כתב הכמויות כולל סכומים מוגדרים עבור עבודות ההידוק והמילוי למיניהן, והנטל להוכיח כי המדובר בעבודות אחרות שאינן כלולות בכתב הכמויות הוא על הקבלן. לא למותר לציין כי טענות הקבלן לא מצאו ביטוי בחשבונות החלקיים הרלוונטיים לתקופות ביצוע העבודות הנטענות, אלא בשלבים מאוחרים יותר.

אף לא מצאנו להתערב בהיקף העבודות שבוצעו על פי כתב הכמויות, בהתאם לאישור המפקח (ולא נעלמה מעיננו חוות הדעת שהוגשה על ידי הקבלן ולפיה בוצעו 447,000 מ"ק).

המזמין גם הפיס דעתנו בתשובתו לעניין המע"מ על דמי העיכבון.

הוצאות המשפט מסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא.

5.בשורה התחתונה אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אשר על כן, הערעורים ההדדיים נדחים, ומשכך, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו.