ע"א 6195-22 ע"א 6195-22

1.הערעור שבכותרת נסב, בעיקרו של דבר, על פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 3.6.2022 (להלן: פסק הדין). ואולם, בשולי הודעת הערעור מבקשת המערערת להשיג גם על החלטה מיום 5.7.2022, שניתנה כחודש לאחר מתן פסק הדין על-ידי בית המשפט קמא, ובה נדחתה בקשת המערערת "למתן הבהרה לשומת הוצאות" (להלן גם: ההחלטה). במסגרת ההחלטה קבע בית המשפט קמא כלהלן:

"אין בסדרי הדין הליך של הבהרה. עם מתן פסק הדין בית המשפט סיים מלאכתו... מעבר לנדרש יצוין כי פסק הדין ברור ואינו טעון הבהרה. נפסק בו סכום כולל של הוצאות משפט ושכר עורך דין בסך 40,000 ש"ח... הבקשה המוכתרת כ'מתן הבהרה' היא למעשה בקשה לשינוי פסק הדין, וזאת ניתן לעשות רק במסגרת ערעור. הבקשה נדחית אפוא..."

2.בבקשה שלפניי מבקשת המשיבה להורות על מחיקת סעיפים בהודעת הערעור ובסיכומי המערערת שבהם כלולות טענות המופנות כלפי ההחלטה, וזאת מאחר שלטענתן הערעור עליה טעון רשות ומשום שטענות המערערת בנדון מהוות "הרחבת חזית". בנוסף ביקשה המשיבה להורות על הוצאת מוצג מס' 2, שהוא הבקשה מושא ההחלטה, מתיק המוצגים שהגישה המערערת, שכן לטענתה בקשה זו והמסמכים שצורפו אליה לא עמדו בפני בית המשפט קמא טרם מתן פסק הדין על-ידו.

3.המערערת מתנגדת לבקשה דנא, וטוענת כי בקשתה לפסיקת הוצאות אינה מהווה הרחבת חזית וכי מוצג 2 שהוגש מטעמה (הבקשה למתן הבהרה לשומת הוצאות) עמד בפני בית המשפט קמא טרם שניתנה החלטתו מיום 5.7.2022, ומשכך אין מדובר בראיה חדשה בערעור.

4.לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

5.כפי שנפסק בעבר, כאשר בעל-דין מגיש ערעור בזכות על פסק-דין שניתן בעניינו, רשאי הוא לכלול בגדר ערעורו השגה על החלטות ביניים שניתנו במהלך ניהולו של ההליך ובטרם מתן פסק-הדין הסופי. ואולם, כאשר מדובר בהחלטה שיפוטית אשר ניתנה לאחר מתן פסק-הדין, יש לבחון האם השגה עליה טעונה רשות או שניתן להשיג עליה בזכות. המבחן שנקבע בפסיקה לצורך סיווגן של החלטות מעין אלה הוא מבחן מהותי, שבגדרו יש לברר האם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת – שאז מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו ואשר יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף – שאז היא נתונה לערעור בזכות. עוד נקבע בפסיקה כי ככל שמדובר בהחלטה מאוחרת לפסק-הדין, אשר נתונה לערעור בזכות, רשאי יוזם ההליך להגיש כנגדה הודעת ערעור (בזכות) נוספת או לחלופין לעתור לתיקון הודעת הערעור שכבר הוגשה מטעמו כלפי פסק הדין כך שתופנה גם כלפי אותה החלטה. ואולם, ככל שמדובר בהחלטה מאוחרת לפסק-הדין, הטעונה רשות ערעור, על בעל הדין להגיש בקשת רשות ערעור עצמאית המופנית כלפי אותה החלטה ואין הוא רשאי בהתאם להוראות הדין לכלול את השגתו על אותה ההחלטה הטעונה רשות ערעור במסגרת ערעורו על פסק הדין (ראו: ע"א 1894/19 הורוביץ נ' קרן אינטגרל-שותפות מוגבלת, פסקאות 7-6 (22.1.2020) והאסמכתאות שם (להלן: עניין הורוביץ); ע"א 6510/20 מזרחי נ' כהן, פסקה 12 (3.11.2020) (להלן: עניין מזרחי)).

6.בהקשר זה נקבע עוד כי "החלטה שניתנת אחרי פסק הדין, ואינה משנה, מוסיפה או גורעת ממנו דבר, אלא דוחה בקשה בעניין שבית המשפט הכריעו בפסק דינו, אינה יכולה להיחשב כהחלטה 'מהותית', העומדת על רגליה שלה ומהווה פסק דין לכל דבר ועניין. החלטה כזו אינה משנה דבר במהות ההכרעה. במצב כזה, איזו סיבה יש לראות בה פסק דין העומד לעצמו?" (ראו: בש"א 8139/01 ויסמן נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (3.1.2002); עניין מזרחי, פסקה 11).

7.יישום הכללים האמורים על ענייננו מוליך למסקנה כי החלטת בית המשפט קמא מיום 5.7.2022, בגדרה נדחתה בקשת המערערת להבהרת פסק הדין, ונקבע כי סוגיית ההוצאות כבר הוכרעה במסגרת פסק הדין עצמו, היא "החלטה אחרת", אשר ההשגה עליה טעונה רשות.

8.אשר על כן, בקשת המשיבה מתקבלת. על המערערת להגיש הודעת ערעור וסיכומים מתוקנים, כך שהסעיפים הכוללים טענות המתייחסות להחלטה האמורה לא יכללו בהם, וזאת עד ליום 21.3.2023.

9.כמו כן, המזכירות מתבקשת להוציא את מוצג 2 מתיק המוצגים שהגישה המערערת, מאחר שהמוצג כולל מסמכים אשר לא הוגשו במסגרת ההליך קמא טרם שניתן פסק הדין (ראו למשל: ע"א 9355/17 שטוב נ' עמותת דגל ראובן (22.8.2018); ע"א 1207/18 טכנולוגיות סטארוויז בע"מ נ' אלביט מערכות יבשה ותקשוב בע"מ (29.3.2020)).

10.המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח.