ע"א 6216/02 מדינת ישראל נ. רומן בן גנאדי ספוג'ניקוב

המשיב (נאשם 3 בכתב-האישום) הועמד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יחד עם עוד שניים נוספים (להלן: נאשמים 2-1), בגין עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, ייבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן והספקת סם מסוכן. לפי המתואר בכתב-האישום, בתחילת יוני 2002 או בסמוך לכך, קשרו השלושה קשר בישראל לייבא סם מסוכן מסוג M.D.M.A (אקסטזי) מבלגיה מאדם בשם סלביק (להלן: סלביק), על-מנת להפיצו בארץ. לפי תוכנית הקשר, היו המשיב ונאשם 2 אמורים לנסוע לבלגיה כדי לרכוש את הסם ולהביאו לישראל. שלושת הנאשמים נדברו ביניהם באשר למקורות מימון הנסיעה ורכישת הסם, וכן באשר לטיסה, מועדה ומחירה. נאשם 2 הוא שעמד בקשר עם סלביק על-מנת לתאם את הפגישה עימו בבלגיה, ועידכן את נאשם 1 ואת המשיב תוך שהתייעץ עימם. ביום 13.6.02 יצאו המשיב ונאשם 2 מהארץ לבלגיה, שם רכשו 1209 טבליות אקסטזי, והסליקו חלק מהם בבקבוק של ויטמינים וחלק אחר בתוך חגורה פנימית של מכנסיים. את הבקבוק והמכנסיים שהכילו את הסם, הכניסו לתיקו של הנאשם 2 ולקחו אותו איתם לטיסה חזרה ארצה. ביום 16.6.02 הגיעו המשיב והנאשם 2 לארץ בטיסה מאמסטרדם, ובשדה התעופה אספו את התיק ויצאו מבית הנתיבות. בהמשך, נעצרו המשיב והנאשם 2 כשברשותם התיק ובתוכו הסם.

עם הגשת כתב-האישום, ביקשה המדינה לעצור את השלושה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) עצר את הנאשמים 1-2 עד תום ההליכים. בעניינו של המשיב, קבע בית-המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותו לשותפות לייבוא הסם. עם זאת, הוסיף וקבע כי בניגוד לנאשמים 1-2, אין בעניינו של המשיב ראיות ישירות. "הראיות הן נסיבתיות. יש בהן כדי להפליל את המשיב, ויש בהן גם פוטנציאל להרשעה אולם אין לומר שעוצמת הראיות היא כזו שאינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר" (עמ' 5 להחלטה). לפיכך, הורה בית-המשפט קמא על שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית מוחלט, תוך הפקדת מזומן או ערבות בנקאית, ערבות עצמית וערבות צד ג', וכן עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. לבקשת המדינה, עיכב בית-המשפט קמא את ביצוע החלטתו, בכדי לאפשר למדינה לערור על ההחלטה.

בפניי ערר המדינה כנגד ההחלטה לשחרר את המשיב בתנאי חלופה. לטענת בא-כוח המדינה, אף כי הראיות כנגד המשיב הן נסיבתיות, קיימת תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל ממשי להרשעה. עוד טען בא-כוח המדינה כי חזקת המסוכנות בעניינו של המשיב לא נסתרה, ועל כן אין בשחרורו בתנאי חלופה כדי להשיג את תכלית המעצר. מנגד, טען בא-כוח המשיב כי עוצמת הראיות לכאורה כנגד מרשו חלשה, וכי לא נשקפת ממנו מסוכנות באשר אין מחלוקת כי לא נשא עליו את הסם עם הגעתו לארץ. לפיכך, סבור הסניגור כי אין להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא לשחרר את מרשו בתנאי חלופה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף על-ידם, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. הראיות כנגד המשיב הן אמנם נסיבתיות. עיקרן בהאזנות-סתר והקלטות של שיחות טלפון בין המשיב לנאשם 2. עיון בתמלילי השיחות שהוצגו בפניי מלמד כי ביום 10.6.02 בבוקר, התקשר נאשם 2 לסלביק ושוחח עימו. בצהרי אותו יום (שעה 13:59) התקשר הנאשם 2 למשיב, והשניים דיברו ביניהם על "עיסקה". הנאשם 2 סיפר למשיב כי לא הצליח להזמין כרטיסי טיסה ליומיים הקרובים, וכי האדם ממנו עליהם לקחת את "הסחורה", כעס כשגילה כי לא יגיעו בזמן. הנאשם 2 ציין בפני המשיב כי הוא שוקל לשלוח למוכר עירבון כספי, כדי שהסחורה תחכה להם עד שיגיעו אליו. על-אף שבשיחה לא מפורטים טיב "העיסקה" או מהות "הסחורה", הרי מתגובותיו של המשיב עולה לכאורה כי הוא מבין על מה מדובר. תחילה הוא אומר לנאשם 2 כי עליהם לטוס ביומיים הקרובים, וכשמתברר לו כי לא נמצאו כרטיסי טיסה, הוא עונה לנאשם 2 שיצאו "קצת יותר מאוחר". המשיב מייעץ לנאשם 2 במסגרת אותה שיחה לא לשלוח עירבון למוכר הסחורה, ולומר למוכר כי לא הצליחו להשיג כרטיסי טיסה, וכן "תגיד (ש)מקסימום בעוד יומיים, בעוד שלושה, אנחנו נבוא בכל מקרה. מה הוא מחמם את הסחורה". מיד עם סיום השיחה האמורה (שעה 14:00) התקשר הנאשם 2 לסלביק וסיפר לו כי כל הטיסות תפוסות וכי "אנחנו יושבים על אלה...על התיקים". לשאלתו של סלביק: "מי אלה 'אנחנו', מי עוד נוסע?", ענה הנאשם 2: "אה, נו בחור שישא עליו...הוא לא יראה אותך, הוא נוסע איתי". מרצף השיחות האמורות, עולה כי המשיב היה מעורב בתוכנית שלשם הגשמתה נסע הנאשם 2 לאמסטרדם. בהתחשב בכך, קשה להניח כי בחוזרו לארץ עם הנאשם 2, לא ידע המשיב כי בתיקו של נאשם 2 כמות גדולה של סם מסוכן. יצויין עוד כי ממזכר משטרתי שהובא בפניי עולה, כי כאשר השמיעו החוקרים למשיב את השיחות המוקלטות, תגובתו היתה "אני תפור, אני תפור. הכל פה מצביע עליי". אף-על-פי-כן, לא סיפק המשיב בחקירתו הסבר משכנע לשיחות שניהל עם הנאשם 2. בעוד שבתחילה טען כי נסע עם המשיב 2 לטיול, בהמשך טען כי נסע כדי לברר פרטים על עיסקה לייבוא אלכוהול ושימורים לארץ. לכאורה אין הסברים אלה מתיישבים עם תוכן השיחות האמורות, ועם העובדה שהמשיב והנאשם 2 הקפידו בשיחותיהם לדבר בקודים, מתוך זהירות מופלגת שלא לאזכר את טיב העיסקה או את מהות הסחורה. בהתחשב בכל אלה, ונוכח העובדה שהמשיב אמנם הגיע לארץ יחד עם נאשם 2 כשבכליו של האחרון כמות גדולה של סם, מתבקשת המסקנה כי אף שהראיות בעניינו של המשיב הן נסיבתיות, קיימת תשתית ראייתית ליכאורית מספקת בשלב זה של ההליכים לביצוע העבירות המיוחסות לו.

אשר לעילת המעצר, קמה בעניינו של המשיב חזקת מסוכנות, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. כבר נקבע בפסיקתו של בית-המשפט זה כי "...עבירות של יבוא סמים וסחר בסמים הן מן החמורות והמסוכנות שבעבירות...אדם הנאשם בעבירה של יבוא סמים או סחר בסמים חזקה עליו, על פי מהות העבירה, שימשיך בביצוע עבירות מסוג זה, אם רק יוכל...לכן כלל הוא כי הנאשמים בעבירות אלה יוחזקו במעצר עד תום ההליכים...שכן חלופת מעצר ואפילו מעצר בית מלא, אין בה כדי להשיג את מטרת המעצר ולסלק את הסכנה הצפויה מהם" (דברי השופט זמיר בבש"פ 7913/99 מדינת ישראל נ' הר שפי ואח' , תק-על 99 (3) 15; כן ראו: בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' סיטון ואח' , תק-על 2002(1) 22). הכלל האמור לא נסתר במקרה שלפניי. אמנם, למשיב אין עבר פלילי. עם זאת, העבירות המיוחסות לו הן חמורות, וכמות כדורי הסם שלכאורה ייבא יחד עם אחרים לארץ היא גדולה ביותר, ומעידה על מסוכנות רבה לציבור. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי ניתן להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר מתקבל. המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.