ע"א 6223/05 אביטל גיא נ. שרה דומר

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערערת (בע"א 6386/05) נפגעה בתאונת-דרכים שאירעה ביום 23.5.99 בהיותה כבת 15 שנים. כתוצאה מהתאונה נחבלה באורח קשה ביותר בראשה, בפניה ובמקומות נוספות בגופה. היא גם סבלה מחבלה תוך בטנית ואושפזה ללא הכרה במשך שבועיים ומחצה, עברה ניתוח לשחזור עצמות הפנים ולאחר הטיפול בבית-החולים הועברה לטיפול שיקומי במוסד משקם. בעת שניתן פסק-הדין בעניינה היא סיימה את חוק לימודיה במסגרת בית-הספר לחינוך מיוחד.

נכותה הנוירולוגית הקבועה הוערכה בשיעור של 50%; נכותה בתחום האורטופדיה הוערכה בשיעור של 15% לצמיתות; בשל עיוורון בעין שמאל, פזילה אסטטית של אותה עין, קרתיטיס בשתי העיניים וצלקת ברשתית של עין ימין הוערכה נכותה הנובעת מן הפגיעה בעיניה בשיעור של 48.7%. בנוסף על-כך, נקבעה לה נכות בשיעור של 5% לצמיתות בשל הצלקות שנותרו בה לאחר הניתוח שעברה לצורך איחוי הקרע בכבד. שיעור הנכות הרפואית הצמיתה, הכוללת לאחר שקלול, עומד איפוא, על 79.29%.

מומחית בתחום השיקום שנתמנתה מטעם בית-המשפט המחוזי באה לכלל מסקנה כי המערערת לא תוכל לעבוד לפרנסתה, כי לא תוכל להתגורר בגפה וכי היא זקוקה לליווי והשגחה במהלך כל שעות היממה, כל זאת בשל הפגיעה הקוגנטיבית-התנהגותית ממנה היא סובלת כתוצאה מהתאונה.

בית-המשפט המחוזי פסק לה פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, בגין הוצאות הסיעוד וההשגחה להן תזקק גם בעתיד, בגין הוצאות ניידות מוגברות, בשל הצורך להתאים את מקום מגוריה לנכותה, החזר הוצאות רפואיות, והוצאות אחרות וכן פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון. מתוך סכום הפיצויים הקפיא בית-המשפט, בהסכמת הצדדים, סכום המבטא את שיעור הקצבאות המהוונות המוערכות של המוסד לביטוח לאומי. כנגד פסק-הדין משיגה המערערת ומנגד גם המשיבות בערעור שהוגש מטעמן (בע"א 6223/05).

המערערת מלינה על-כך שבסיס השכר ששימש לחישוב אובדן כושר ההשתכרות שלה הועמד על סכום נמוך מן השכר הממוצע במשק וכי גם הסכומים שנפסקו בגין הוצאותיה הרפואיות, ובגין הוצאות הדיור והניידות נמוכים מידי.

המשיבות בערעורן סבורות כי בית-המשפט הפריז בפסיקת הפיצויים וכי גם הבסיס שנקבע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות גבוה מדי בהתחשב בראיות המיוחדות והחד-משמעיות שבאו בפני בית-המשפט בדבר אישיותה של המערערת קודם לתאונה. עוד טוענות המשיבות בערעורן כי הסכום שנפסק למערערת בגין הצורך בעזרת הזולת חורג מן הסכומים שנקבעו בפסיקה קודמת.

שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי דין שני הערעורים להידחות. בית-המשפט המחוזי, בפסק-דינו המנומק היטב, נתן דעתו לכל הנתונים הרלבנטיים ואת מסקנותיו השתית על הראיות שבאו בפניו, לרבות הראיות המיוחדות והברורות באשר למצבה של המערערת קודם לתאונה. מכל מקום, אפילו המעיט בית-המשפט בקביעת הבסיס לחישוב במקצת ראשי הנזק והפריז באחרים, לא קמה עילה להתערב בקביעותיו של בית-המשפט המחוזי, ומכל מקום לא בתוצאה הסופית שאליה הגיע.

הערעורים נדחים. אין צו להוצאות.