ע"א 6252/97 גד סולמי נ. בנק איגוד לישראל סניף פ"ת

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון ובקשה למחיקת הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד.

1.הערעור הוגש ביום 22.10.97. ביום 27.10.97 נשלחה למבקש הודעה על קביעת ערבון, לפיה היה על המערער להפקיד ערבון בסך 30,000 ש"ח תוך שלושים יום ממועד המצאת ההודעה. ערבון כאמור לא הופקד וביום 9.11.99 הגיש המשיב מספר 1 בקשה לדחיית הערעור מטעם זה. ביום 14.12.99 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. בבקשה (שאינה נתמכת בתצהיר) נטען, כי ההודעה על קביעת ערבון לא הומצאה למערער או לבאת כוחו עד למועד הגשת הבקשה וכי המערער למד על קיומה של ההודעה מפניית עורך הדין שייצגו בערכאה הראשונה, עו"ד באיער, ומכך ניתן אולי להסיק, כי ההודעה הומצאה לעורך דין באיער ולא לבאת כוחו של המערער בערעור.

2.נתבקשה תגובת המשיבים לבקשה להארכת מועד. המשיבים 1,2,3 ו- 5 מתנגדים לבקשה. לטענתם, אפילו נקבל את טענת המערער כי לא היה מודע למתן ההודעה על קביעת ערבון, הרי העובדה שלא נדרש ביוזמתו לענין זה משך שנתיים מעידה על זלזול והזנחה. לא כל שכן, כאשר טענות המערער ובאת כוחו בבקשה להארכת מועד נטענו בכלליות ובסתמיות, בלא צירוף תצהיר כלשהו (משיבים אלו העלו טענות עובדתיות נוספות, עליהן חלק המערער בתגובתו. הואיל והכרעתי אינה מבוססת על טענות נוספות אלו או על הטענות שכנגדו, לא מצאתי צורך להזכירן). המשיב מספר 4 בחר שלא להגיב לבקשה והמשיב מספר 6 טוען, כי יש להיענות לה, בהיעדר ראייה לכך שההודעה האמורה אכן הומצאה למערער ונוכח סיכוייו הטובים של הערעור.

3.דין הבקשה להארכת מועד להידחות. אמנם המועד להפקדת ערבון הוא מועד שאינו קבוע בחיקוק, והארכתו אינה טעונה "טעם מיוחד". אולם גם איחור "סתם" טעון הסבר מתקבל על הדעת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין), עמוד 888). וודאי שכך הם פני הדברים נוכח ההלכה לפיה אי הפקדת ערבון במועד מהווה פגם הדבק בהליך, אשר אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97, אפרים יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). הזנחת הליכי הערבון על ידי המערער פוגעת במשיבים ופוגעת באינטרס הציבורי, שכן היא מעכבת לשווא את הדיון ומאריכה שלא לצורך את התקופה בה קיימת אי ודאות באשר לתוקפו של פסק הדין נשוא הערעור. (וראו: בש"א 3780/98, גיא רוזן נ' כפר הרי" ף, פ"ד נב (3) 625). על מי שמבקש לרפא איחור מעין זה, ודאי לאחר שהוגשה בקשה למחיקת הערעור עקב כך, מוטל נטל כבד: שומה עליו להיכבד ולפרט את הטעמים שהביאו לאיחור זה ולשכנע את בית המשפט שלא נהג הזנחה או זלזול (וראו: בש"א 3780/98 הנ"ל; ע"א 2820/98, שלום שרעבי נ' ציפורה מזרחי , לא פורסם; רע"א 6270/98 צבי פוטשניק ז"ל נ' קצין התגמולים , לא פורסם). המערער לא עשה כן. הבקשה היא כוללנית ולקונית. אין בה הסבר לעובדה שהמערער או באת כוחו לא נקטו כל פעולה להפקדת ערבון במשך שנתיים ולא פנו לבית המשפט בעניין זה. ההתייחסות לאפשרות, כי ההודעה הומצאה לעו"ד באיער הובאה בחצי פה. דומה, כי משהועלה עניין זה ראוי היה להביא את התייחסותו של עו"ד באיער לנושא, ולמצער - תצהיר מטעם המערער או באת כוחו המתייחס להיפוטזה זו. אולם אפילו היינו מקבלים את טענת המערער כי ההודעה על קביעת ערבון לא נמסרה לו - מדוע זה לא נקט כל פעולה משך שנתיים לבירור עניין זה, שעה שגלוי וידוע, כי הפקדת ערבון היא יסוד מיסודותיו של הליך הערעור ( וראו: תקנות 419, 420, 427-431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). מהלך הדברים מעיד על התרשלות או הזנחה ואלו ודאי שאינן יוצרות עילה מסתברת להארכת מועד כה משמעותית (וראו: ע"א 532/85 ברנר נ' וולקן פ"ד מ(2) 418; רע"א 2606/94 סגל נ' עזבון המנוח רוזנברג ז"ל , לא פורסם; רע"א 4564/94, יהודה בן יעקב סלמה נ' יהודה בן יום טוב סלמה , לא פורסם).

4.אי לכך, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד לנהפקדת ערבון ומורה על מחיקת הערעור, בהתאם להוראות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד1984-. המערער יישא בהוצאות המשיבים 1,2,3 ו - 5 בסך 1,000 ש"ח לכל משיב.