פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
6373/16
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט י' אלרון
המערער:
מוסטפא עבד אלקאדר
נ ג ד
המשיבות:
1. עמרם את מסיקה יזמות ובניה בע"מ
2. מלכה מי-דן
3. מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.7.2016 בה"פ
32649-01-16 שניתן על ידי כבוד השופט ד' ארבל –
סג"נ
תאריך הישיבה:
כ"ג בטבת התשע"ח
(10.1.2018)
בשם המערער:
עו"ד אמיר מרג'יה
בשם המשיבה 1:
עו"ד אורית שקד-שנקמן; עו"ד
הדר טל
בשם המשיבה 2:
עו"ד שי אביטן אדם
בשם המשיבה 3:
עו"ד ישראל עזיאל; עו"ד גור
טננבאום
פסק-דין
השופט נ' סולברג :
בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא, ד' ארבל ) פסק כי המערער פעל בחוסר תום לב ברישום המאוחר של צו המניעה שניתן 4 שנים קודם להתקשרותו של המערער עם המשיבה 1, ו-5 שנים קודם לרישומו.
הסברים שונים, סותרים ובלתי-אמינים נתן המערער למחדלו זה. לעומת כן, המשיבה 1 נהגה בתום לב, לא ידעה ולא יכלה לדעת על אותו צו, מכרה מצידה 4 יחידות דיור למשיבה 2, שאף היא נהגה בתום לב.
בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור נדחתה בהחלטת השופט נ' הנדל מיום 8.9.2016, ודומה כי לעת הזאת מדובר במעשה עשוי. המשיבה 1 השלימה את התקשרותה עם בנק מלווה; הושלמה התקשרותה של המשיבה 2 עם בנק מממן; הדירות נמסרו לה והיא אכלסה אותן; שני הבנקים רשמו לטובתם משכונים והערות אזהרה.
לבד מכך שמדובר קרוב לודאי במעשה עשוי, הרי שעל-פי הדין וההלכה הפסוקה – וזהו הטעם העיקרי לדחיית הערעור – ככלל, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אולם, אם בעל העסקה השניה פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו תם-לב, זכותו תהא עדיפה. על בעל העסקה הראשונה לפעול לרישום הערת אזהרה, ואם לא עשה כן, בנסיבות מסוימות (בכללן פרק הזמן שחלף) יהיה באי-הרישום כדי להצביע על חוסר תום לב. אין עוררין על כך שבמועד רכישת הנכס (27.7.2014), לא היתה רשומה הערת אזהרה לגבי צו המניעה. המשיבה 1 לא ידעה על קיומו של הצו עובר לרכישת הנכס על-ידה ועד למועד רישום הערת האזהרה (ביום 11.8.2015). המערער נמנע "בכוונת מכוון", לפי קביעת בית המשפט המחוזי, לרשום הערת אזהרה. עדותו בבית המשפט היתה "חמקמקה ובלתי אמינה לחלוטין" על-פי פסק הדין, ונועדה לטרפד את העסקה. בצדק פסק בית המשפט המחוזי כי זכויותיהן של המשיבות 1 ו-2, שנרשמו בתום לב, עדיפות על זכותו של המערער. מחדלו הוא אשר גרם ל'תאונה המשפטית'. ודוק: ההלכה הפסוקה האמורה מדברת על זכות קניינית או מעין-קניינית בנכס. בענייננו, אין למערער זכות שכזו, אלא רק זכות מכוח צו המניעה. זכויותיהן של המשיבות 1 ו-2 עדיפות אפוא מקל וחומר.
למעלה מהצורך נוסיף כי אחיו של המערער, עמו הוא מסוכסך, רכש את הנכס מאת כונסי הנכסים, הליך שלא בא בגדרו של צו המניעה, שלא נרשם כאמור. לפיכך הרכישה המאוחרת על-ידי המשיבה 1 אף היא היתה משוחררת מעולו של צו המניעה הזמני.
אשר על כן, הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבות בערעור בסך של 12,000 ₪ לכל אחת.
ניתן
היום, כ"ג בטבת התשע"ח (10.1.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט