ע"א 6373/16 מוסטפא עבד אלקאדר נ. עמרם את מסיקה יזמות ובניה בע"מ

1.מונחת בפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, לפיו ייאסר על המשיבות לבצע כל דיספוזיציה בנכסים הידועים כחלקות 17 ו-18 גוש 10031 בחדרה. הנכסים רשומים על שם משיבה 3 (להלן: החברה ). המבקש ומשיב 3 הם אחים המחזיקים במניות החברה, וביניהם ניטש סכסוך מר וארוך בשנים באשר לניהולה. לטענת המבקש, אחיו העביר לרשותו רכוש רב של החברה תוך עושק של המבקש שהינו בעל מניות המיעוט בה. המחלוקת הובאה על ידי המבקש בפני בית המשפט במסגרת הליכים שונים. בין היתר, הגיש המבקש תביעה רחבת היקף נגד החברה ואחיו, בה טען למעשי מרמה ולעושק המיעוט. במסגרת תובענה זו הוא אף הגיש בקשה לצו מניעה כנגד אחיו, החברה ועורכי הדין שנתמנו ככונסי נכסים לצורך מימוש שעבודים על חלק מנכסיה, ששימשו כבטוחות בגין חובות החברה לבנקים. בתום דיון שהתקיים ביום 9.8.2010 בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ ), ניתנה החלטה לפיה, בין היתר, לא תבוצע כל דיספוזיציה בנכסי החברה. זאת למעט ביחס לפעילותם של כונסי הנכסים, אך מימוש נכסים על ידם כפוף למתן הודעה מוקדמת לבעלי הדין (להלן: הצו ).

הנכסים מושא הבקשה דנא הוצעו למכירה על ידי כונסי הנכסים, ונמכרו לפני כשנתיים למשיבה 1 בתמורה שעלתה באופן משמעותי על התמורה שאושרה בהוצאה לפועל. יוער כי הערת אזהרה נרשמה לטובת משיבה 1. לפני כשנה, וחמש שנים לאחר מתן הצו, רשם המבקש בלשכת רישום המקרקעין הערה באשר לקיומו (להלן: ההערה ). הדבר גרם לכך שמשיבה 1 לא יכולה לממש את הזכויות שרכשה, לרשום את הנכסים על שמה או להתקשר בעסקאות עם קונים. בעקבות זאת, הגישה משיבה 1 תביעה במסגרתה ביקשה להורות על מחיקת ההערה. ביום 3.7.2016 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (ה"פ 32649-01-16, כב' סגן הנשיא ב' ארבל ) את התביעה, לנוכח חוסר תום ליבו של המבקש והעובדה כי המכירה העשירה את קופת החברה, והורה על מחיקת ההערה. יחד עם זאת, ניתן צו מניעה ארעי ל-10 ימים.

מספר ימים לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור (במעמד צד אחד). הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.8.2016, בעיקר על יסוד הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. ביום 17.8.2016 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שבפניי. לאחר שלא מצאתי מקום להורות על מתן צו מניעה במעמד צד אחד, הוריתי על הגשת תגובות המשיבות. מסתבר כי הבקשה לא הוגשה במועד למשיבות 2-1. משיבה 3 הגישה את תגובתה (התנגדותה) לבקשה, ועוד קודם לכן הגישה בקשה לסילוק על הסף, מן הטעם כי המבקש נקט בהליך דיוני שגוי והיה עליו להגיש בקשת רשות ערעור. לאחר מכן הוגשה גם תגובת משיבה 1 לבקשה, וגם לשיטתה דינה להידחות – הן על הסף והן לגופה.

2.אכן, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מוגשת לערכאה המבררת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה לתקופת הערעור ועד להכרעה בו, ובקשה זו נדחית – הדרך היחידה הפתוחה בפני המבקש היא הגשת בקשת רשות ערעור, ולא הגשה של בקשה מקורית חדשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, להבדיל מדחיית בקשת עיכוב ביצוע קצרה עד להגשת הערעור עצמו, שאינה חוסמת את המבקש מפני הגשת בקשה מקורית חדשה לערכאת הערעור (ראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה

(17.6.2015)). כאמור, המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע לתקופת הערעור. משבקשתו נדחתה, אין ביכולתו להגיש כעת בקשה לעיכוב ביצוע "נפרדת" לערכאת הערעור, והדרך הפתוחה בפניו להשיג על החלטת הערכאה המבררת שלא לעכב את הביצוע היא באמצעות בקשה למתן רשות ערעור.

3.מעבר לנדרש, ואף לו הייתי דן בבקשה כאילו היא בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה קמא, היה דינה להידחות מן הטעמים שצוינו בהחלטה זו. באשר לסיכויי הערעור – אמנם, בית המשפט המחוזי ציין כי אינו יכול לשמש נחתום המעיד על עיסתו, אך הוסיף כי הבקשה אינה מעלה נימוקים חדשים שלא עמדו בפניו בעת נתן את פסק הדין המורה על מחיקת ההערה. לכשעצמי אציין כי על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, לא נראה כי סיכויי הערעור גבוהים דיים באופן המצדיק היעתרות לבקשה. קביעותיו של בית המשפט המחוזי, בין היתר בדבר חוסר תום ליבו של המבקש בכך שבכוונת מכוון נמנע מרישום ההערה במשך 5 שנים; התועלת שצמחה לחברה – ובעקיפין גם למבקש – ממכירת הנכסים למשיבה 1; ואי-הידיעה של האחרונה על קיומו של הצו עובר לרישומו, כשנה לאחר הרכישה – מבוססות בין היתר על ממצאים של עובדה ומהימנות. כידוע, בכגון דא תמעט ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים ואיני משוכנע ברמה הנדרשת להכרעה בבקשה זו כי מקרה זה נמנה ביניהם. באשר למאזן הנוחות, אף הוא נוטה לדחיית הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כממצא כי למבקש אין זכויות קנייניות בנכסים, ועולה כי אף לא נטען כן על ידו. נזק שייגרם לו מאי היעתרות לבקשה, ככל שייגרם – ולא ברור אם כן ומהו – ניתן לפיצוי כספי. מנגד, הנזק שעלול להיגרם במיוחד למשיבה 1, אשר נמנעים ממנה מימוש זכויותיה והמשך התקשרויות עם קונים וקידום הפרויקט – הוא ממשי, משמעותי ומיידי.

4.הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות משיבה 1 ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח ובסכום זהה ביחס למשיבה 3.