ע"א 6394/12 רחל סופר נ. עו"ד איתן ארז

לפני בקשה לפסילת שופט והעברת התיק למותב אחר בהתאם להוראת תקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) על החלטת כב' השופטת ו' אלשיך מיום 6.8.2012 בתיק פש"ר 1381/09 להימנע מלפסול עצמה מלישב בדין.

המערערת, היא החייבת, הוכרזה ביום 30.11.2011 פושטת רגל ועו"ד איתן ארז, הוא המשיב 1, מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן ).

ביום 8.4.2012 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה לשחרור הנאמן מתפקידו ולחילופין לפסלות בית משפט קמא מלישב בדין. ביום 24.4.2012 הורה בית המשפט המחוזי כי על המערערת להפקיד ערובה בסך 50,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנאמן, אם בקשתה תידחה.

ביום 16.5.2012 הורה בית המשפט המחוזי למחוק את בקשת המערערת להעברת הנאמן מתפקידו נוכח סירובה של המערערת להפקיד את הערובה שהושתה עליה.

ביום 19.7.2012 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה לפסול עצמו מהמשך ניהול ההליך. לטענתה, קיימת מערכת יחסים חריגה בין הנאמן לבין כב' השופטת ו' אלשיך , שיש בה כדי להשפיע על שיקול דעתה בדונה בעניינה. עוד טענה המערערת, כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו ובפועל הכריע כי קיימת זהות בין המערערת לבין חברת CLANPORT וכעת אין הוא יכול לשוב ולדון בשנית בטענות הצדדים בהקשר זה.

ביום 6.8.2012 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערערת לפסלות המותב מלישב בדין.

מכאן הערעור שהוגש לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמו מלישב בדין.

מקריאת הערעור עולה, כי עיקר נימוקיה של המערערת סובבים סביב הנחתה, כי בין כב' השופטת ו' אלשיך לבין הנאמן קיים קשר חריג והדוק, אשר אינו מאפשר לה לדון באורח אובייקטיבי בתיקים בהם מופיע הנאמן. כך למשל מסתמכת המערערת על כתבות עיתונאיות ועל מכתב התמיכה עליו חתומים עורכי דין, בו הם ביקשו לא לקבוע מסמרות לעניין התלונה שנדונה כנגד כב' השופטת ו' אלשיך , אלא לצאת כנגד אווירה כללית של התלהמות וחריצת דין מראש. כב' השופטת

אלשיך קבעה, כי אותה האשמה חמורה "בזיוף פרוטוקול", אשר עמדה במרכז התלונה, נדחתה. גם נציב תלונות הציבור על השופטים הביע דעתו, כי מכתב שכזה אינו מקים עילת פסילה גורפת החלה בכל תיק בו מופיע אחד מחותמי המכתב. עוד טוענת המערערת, כי כב' מותב בית המשפט המחוזי גמר בדעתו באשר לזהות שבין המערערת לבין חברת CLANPORT הגם שזו לטענתה לא נדונה מעולם.

דין הערעור להידחות.

סעיף 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כי על בעל דין לטעון לפסלות שופט מייד עם היוודע לו עילת הפסלות (ראו י' מרזל, דיני פסלות שופט (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין), התשס"ו-2006, עמ' 63). במקרה דנא, המערערת ביססה את בקשתה לפסלות המותב על טענות שהיו ידועות לה זמן רב. ביום 5.2.2012 קבע בית המשפט המחוזי, כי מערכת היחסים שבין המערערת לבין חברת CLANPORT

לא נדונה בהליך עיקרי כלשהו וספק אם קיימת הצדקה להמתנה ממועד זה ועד למועד הגשת הבקשה לפסלות המותב בחודש יולי 2012.

המערערת טוענת, כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו ובפועל הכריע כי קיימת זהות בין המערערת לבין חברת CLANPORT .

דין טענה זו להידחות. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי בסוגיה זו בשלב זה אין עוד "מעשה בי דין" ויש לברר את העניין מראשיתו וזאת בלא שיהיו לאמירות הקודמות בעניין כל משקל ראייתי בהחלטה שתינתן. קביעה זו מקובלת עלי ואינה מקימה כל עילת פסלות.

עוד טוענת המערערת בנוגע למערכת יחסים חריגה בין כב' השופטת ו' אלשיך לבין הנאמן אשר באה לידי ביטוי בעובדה, כי הנאמן חתם על עצומה התומכת בכב' השופטת אלשיך .

דין הטענה להידחות.

נציב תלונות הציבור על שופטים נתן דעתו לסוגיית זהות החותמים ולעובדה כי אלה נמנים על ציבור עורכי הדין המופיע בפני כב' השופטת ו' אלשיך וקבע בהחלטתו מיום 31.5.2012, כי:

"אשר לישיבתה בדין בתיקים בהם מופיעים בפניה חותמי המכתב, ציינה כב' השופטת בתגובתה מיום 12.2.12, כי אין לדרוש את פסילתה באופן "קולקטיבי", ולא זו הדרך בה עותרים לפסול שופט מלשבת בדין, ובכך צדקה" (נספח 6 לערעור, סעיף 83).

בנסיבות העניין אני סבור, כי אין מקום לראות בהופעתו של הנאמן – כמי שחתם על המכתב – בפני כב' השופטת אלשיך התנהגות המקימה עילה לפסילתה ומשכך דין הטענה להידחות.

חזקה על בית המשפט המחוזי, כי יכריע בראש פתוח, בנפש חפצה ובהתבסס על חומר הראיות שיונח לפניו. ברי, אפוא, כי לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, רשאים יהיו הצדדים לנקוט בהליך ערעור, ככל שאחד הצדדים יהיה סבור, כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הערעור נדחה.