ע"א 6404/98 דליה אדר נ. ויצו

בפני בקשת המערערת לפוטרה מתשלום אגרה והפקדת ערבון.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' ברלינר) שניתן ביום 23.7.98. בפסק הדין נדחתה תביעתה של המערערת לחייב את המשיבים בנזיקין, בגין נזקים שנגרמו לה עקב תאונה שארעה לה במהלך טיול במדבר יהודה, בו השתתפה כמחנכת כיתה יא' בבית הספר ויצו בחיפה.

בקשה נטען, כי בהתחשב בסיכויים הטובים להצלחת הערעור ובמצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, מן הראוי להיעתר לבקשה על מנת שלא יהא זה הגורם שינעל בפני המבקשת את שערי בית המשפט. המבקשת הצהירה כי מקורות מחייתה הם שניים: משכורתה העומדת על כ6,000- ש"ח לחודש, ותשלום מזונות בסך כ2,000- ש"ח לחודש. לדברי המבקשת סך הוצאותיה, הן עבור החזקת משק הבית והן עבור הוצאות לילדיה הן בשיעור ממוצע של כ9,000- ש"ח לחודש. עוד טוענת המבקשת, כי בעקבות התאונה חלה הרעה במצבה הכלכלי.

ענין סיכויי הערעור נטען, כי קיימים נימוקים כבדי משקל לקבלת הערעור. לטענת המערערת, הדבר משתקף אף מדבריו של בית משפט קמא אשר ציין, כי הכרעת הדין איננה נקיה מספקות, והוסיף וציין כי "למקרה שטעיתי במסקנתי הנ"ל... הייתי קובע שהאחראית לכך היא מדריכת הטיול..." (עמוד 7 לפסק הדין).

משיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן לא הוכיחה המבקשת חוסר אונים כלכלי, שהוא התנאי הראשון שיש להוכיחו על מנת לקבל פטור מאגרה וערבון.

לטענתן, עומדים לרשות המבקשת כספים ונכסים נוספים עליהם לא הצהירה, ואשר יכולים לשמש לצורך תשלום האגרה והפקדת הערבון.

מסגרת הדיון לפטור מאגרה קבועה בתקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. לפי תקנה 13(ב), על בית המשפט להיווכח כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה וכי ההליך מגלה עילה. על מנת לקבל פטור מהפקדת ערבון, על המבקש להראות, נוסף על חוסר אונים כלכלי, כי סיכוייו לזכות בערעור ממשיים (בש"א 329/90, אברך נגד גרונר ואח' , פ"ד מד(2) 383).

מחקירתה של המבקשת בדיון שהתקיים בפני עלה, כי בתצהיר ובבקשה שהגישה המבקשת לא צוינו כל נכסיה ומקורות הכנסתה. כך למשל, המבקשת אשרה בחקירתה כי בבעלותה דירה, וכי היא מקבלת קצבת ילדים בסך 300 ש"ח, נתונים אותם לא מסרה בתצהירה. כמו כן התברר בחקירה, כי לרשותה של המבקשת עומדים מקורות כספיים נוספים, כקופות גמל, חסכונות על שם בנותיה, קרן השתלמות וכסף מחברת סהר, עליהם לא הצהירה. עוד התברר כי ככל הנראה תהיה זכאית לרשת דירה שהייתה בבעלות הוריה שנפטרו לא מכבר. זאת ועוד, המבקשת אשרה בחקירתה כי לא פנתה לבנק על מנת לנסות ולגייס כספים לשם תשלום האגרה והפקדת הערבון.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולאור העובדות שהתבררו במהלך חקירתה של המבקשת בפני, ובמיוחד לאור העובדה כי בבעלותה של המבקשת דירה, וכי לא עשתה כל מאמץ להשיג את הסכומים הנדרשים, הגעתי למסקנה, כי המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש על מנת להוכיח חוסר יכולת כלכלית, שהוא כאמור, תנאי ראשון והכרחי לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון. אשר על כן, החלטתי לדחות את בקשתה של המערערת.

המערערת תשלם אגרת הערעור ותפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח בתוך שלושים יום ממועד המצאת החלטה זו.