ע"א 6440/21 אשר בוכריס נ. מושב עלמה - ע"י ועד ושב עלמה

1.

הערעור שלפניי מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"א 57358-01-17 (כב' השופט י' אברהם ) מיום 6.5.2021 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחתה תביעת המערער למתן פסק דין הצהרתי בעניין זכויותיו הנטענות בחלקת מקרקעין. הערעור הוגש ביום 30.9.2021. לאחר הגשת הערעור, וסמוך למועד שבו נדרשו המשיבים להגיש תשובותיהם לערעור, הוגשו שתי בקשות לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. המשיבים טענו כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המערער באמצעות "נט המשפט" בדרך של "הודעה באתר" ביום 6.5.2021, וכי הוא אף צפה באופן יזום בפסק הדין באותו יום. המשיבה 2 טענה בבקשתה עוד כי פרט לצפייה ב"נט המשפט", ביום 13.5.2021 שלחה לבא-כוח המערער, באמצעות דואר רשום, דרישה לתשלום הוצאות המשפט שנפסקו לטובתה בפסק הדין, בצירוף העתק של פסק הדין. לפי הטענה, על פי אישור המסירה שהתקבל, הדרישה לתשלום בצירוף פסק הדין הומצאו למערער, באמצעות בא-כוחו, ביום 3.6.2021. המשיבים 5-4 הוסיפו בבקשתם כי הסתמכו על סופיות פסק הדין והחלו לבצע בחודש אוגוסט 2021 פעולות חפירה במקרקעין שבמחלוקת.

2.

המערער טען בתגובה כי "פסק הדין לא נשלח פיזית למערערים, עד עצם היום הזה", ועל כן, לטענתו, "אי קבלתו של פסק הדין לא מהווה מסירה" (סעיף 4 לתגובה). מנגד, המערער אישר כי "אכן, קיים איחור בהגשת הערעור" (סעיף 3 לתגובה), אך טען כי לאחר שניתן פסק הדין נפטרה אימו, שכל המשפחה סעדה אותה. המערער טען כי פרק הזמן שחלף ממועד מתן פסק הדין ועד הגשת הערעור אינו רב, ולכן, בצירוף הנסיבות האישיות, יש לאפשר הארכת מועד, וזאת ככל שבית המשפט לא ידחה את הבקשות לסילוק על הסף.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשות לסילוק על הסף להתקבל, וזאת הואיל והערעור הוגש באיחור משמעותי. למעשה, וכפי שהובהר לעיל, המערער לא חלק על כך באופן ממשי. מספר טעמים תומכים בכך. ראשית , אין לקבל את טענת המערער כי העובדה שפסק הדין לא הומצא לו באופן פיזי משמעה כי לא בוצעה מסירה כדין של פסק הדין. בהתאם לתקנה 161(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ) המצאה אלקטרונית של מסמך אלקטרוני מבית המשפט לנמען תהיה, בין היתר, באמצעות משלוח הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שהוא ציין בכותרת כתב טענותיו. כפי שטענו המשיבים, פסק הדין הומצא לבא-כוח המערער באמצעות המנגנון של "הודעה באתר" עוד ביום 6.5.2021. המשיבים תמכו טענה זו בתיעוד דיגיטלי ממערכת "נט המשפט", שלא נסתר על ידי המערער. שנית , מהתיעוד הדיגיטלי עולה עוד כי בא-כוחו של המערער (המייצג אותו גם בהליך הנוכחי) צפה באופן יזום בפסק הדין ביום 6.5.2021. גם טענה זו לא הוכחשה על ידי המערער. בנסיבות אלה, ובבחינת למעלה מן הנדרש, ספק אם אין הצדקה להחיל את חריג הידיעה (להרחבה בעניין זה ראו רע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן

(21.12.2020)). שלישית , המשיבה 2 צירפה לבקשה מטעמה אישור מסירה שממנו עולה כי פסק הדין הומצא לידי בא-כוח המערער בדואר רשום ביום 3.6.2021. כאמור, המערער טען בתגובתו בכלליות כי "פסק הדין לא נשלח פיזית למערערים", אולם הוא לא טען במפורש כי פסק הדין לא הומצא באופן פיסי לידי בא-כוחו. מטעמים מצטברים אלה, יש לקבוע כי בוצעה מסירה כדין של פסק הדין ביום 6.5.2021, ולכל המאוחר ביום 3.6.2021. כך או כך, הערעור שלפניי – שהוגש ביום 30.9.2021 – הוגש באיחור ניכר.

4.

לא מצאתי להיעתר לבקשה החלופית של המערער להארכת המועד להגשת ההליך. תחילה יוער כי יש טעם לפגם בעצם העובדה שהערעור הוגש באיחור מבלי שקדמה לכך בקשה להארכת מועד, ושעה שזו הועלתה רק בתגובה לבקשות לסילוק הערעור על הסף. לגופם של דברים, הטעם המרכזי לבקשה להארכת המועד הוא העובדה, המצערת כשלעצמה, על כך שביום 29.5.2021 נפטרה אימו של המערער. הגם שמדובר באירוע המצדיק גמישות ורגישות מתחייבת, המערער לא פירט את ההשלכות של אירוע מצער זה על אורך תקופת האיחור (העומד על כשלושה חודשים). על כן, ובהיעדר פירוט מספק, לא מצאתי כי די בנימוק זה כדי להצדיק את הארכה הממושכת. יתר הנימוקים שהעלה המערער התייחסו לגוף פסק הדין, ולא מצאתי כי הם עולים כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד, כמשמעותו בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין.

5.

התוצאה, אפוא, היא כי דין הבקשות לסילוק על הסף להתקבל ואין מקום להורות על הארכת המועד להגשת הערעור. על כן, אני מורה על מחיקת ההליך. לפנים משורת הדין ראיתי לקבוע הוצאות על הצד הנמוך. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך של 500 ש"ח לכל קבוצת משיבים. המזכירות תסגור את התיק.