פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6443/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מרקו כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. שלום כהן
2. ג'רסי מפעלי צביעת מתכות בע"מ
3. דליה כהן
4. יצחק כהן
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין
בשם המבקש:
עו"ד אייל כהן
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 2879/99, 1901/05 (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן ), מיום 16.8.20110, שבמסגרתו נדחו שתי תביעות שהגיש המבקש כנגד המשיבים. בית המשפט חייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 100,000 ש"ח, והבקשה שלפניי מתייחסת לרכיב זה של פסק הדין.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש והמשיב 1 הם אחים, וביניהם סכסוך ארוך שנים. המבקש תבע את המשיב 1, וכן את המשיבה 2 (חברה שהמבקש והמשיב 1 הם בעלי המניות העיקריים בה, בטענה כי המשיבים ניסו לסלק את ידו מהמשיבה 2 תוך מעשי גזל, קיפוח ומרמה. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את תביעותיו של המבקש וקבע כי לא מצא ממש בטענותיו לקיפוח על ידי המשיב 1. עוד קבע בית המשפט, בין היתר, כי גרסתו של המבקש לא נתמכה בחומר הראיות והיא "אף התאפיינה בחצאי אמיתות ובסתירות".
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. לשם השלמת התמונה אציין כי המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע אך זו נדחתה ביום 9.10.2011. ביום 30.10.2011 קבע בית המשפט המחוזי, בשנית, כי הוא דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן חיוב בתשלום הוצאות, ככלל, אינו מעוכב.
בבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי המבקש יוכל לגבות את הוצאותיו בחזרה, במידת הצורך, מהמשיבים 1, 3 ו-4. לטענתו, למשיב 1 חובות רבים מהם הוא מתחמק בעזרת המשיבה 3. עוד טוען המבקש, כי המשיבה 2 היא חברה חדלת פירעון ומרוקנת מנכסים. לפיכך, טוען המבקש, קיים חשש ממשי כי הוא לא יוכל לגבות את סכום ההוצאות מהמשיבים, במידה והערעור יתקבל, ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לבסוף, טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים.
לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקש עמד בנטל זה. לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)). בענייננו, לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן אשר יש בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש לא ביסס את טענתו שלפיה לא ניתן יהיה לגבות את סכום ההוצאות שנפסק לחובתו מהמשיבים במידה והערעור יתקבל.
אשר על כן, הבקשה נדחית. כיוון שלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא ייפסקו הוצאות.
ניתנה היום, ט' בחשון התשע"ב (6.11.2011).
ש ו פ ט