ע"א 6451/98 סמעאן אליאס נ. גרשון ברנר

בפני בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון. ביום 15.10.98 הוגש הערעור דנן, ההודעה על קביעת הערבון נמסרה לבא-כח המערער ביום 22.10.98. בתחילת חודש דצמבר התקבל במזכירות בית המשפט שיק הערבון. מאחר שהמועד להפקדת הערבון חלף, לא התקבל הערבון והוחזר לבא כח המערער בצירוף מכתב.

כמו כן, בעקבות אי הפקדת הערבון במועד ניתנה על ידי החלטה המתריעה על דחיית הערעור עקב אי הפקדת ערבון. בבקשה להארכת המועד טוען בא כח המערער כי האיחור בהפקדת הערבון נגרם עקב אי ידיעת המועד בו הומצאה ההודעה על הפקדת הערבון. מוסיף בא כח המערער כי פעל במהירות המירבית והדגיש בפני המערער את החשיבות שיש בהמצאת הערבון במהירות. כן טען, כי האיחור בהפקדת הערבון הוא בן שבועיים לכל היותר. כמו כן נטען, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים נוכח טעויות משפטיות שנפלו בפסק הדין בו הועדפו עדויות בעל פה על מסמך בכתב.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בבקשה ובתצהיר שצורף לה אין הסבר למה ארע בפועל ומדוע לא הופקד הערבון במועדו. לטענת המשיב, אין ההסבר שהציג בא כח המערער יכול לשמש טעם להארכת המועד.

לאחר ששקלתי את נסיבות העניין החלטתי להיענות לבקשה.

כפי שצויין לעיל המערער המציא לבית המשפט שיק על סכום הערבון שנקבע, ולפיכך הוצאותיו של המשיב בהליך זה הובטחו.

באיזון שבין האינטרס הלגיטימי של המערער כי יתקיים דיון לגופו של עניין בערעור לבין האינטרס של המשיב באי הארכת ההתדיינות, גובר לדעתי האינטרס של המערער - זאת, בהתחשב בכך שבידי המערער זכות ערעור, בכך שמדובר באיחור בן שבועיים בלבד ואשר בסופו הומצא הסכום הדרוש (ראה לענין זה בש"א 3780/98 גרא רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף ואח' (טרם פורסם)). יחד עם זאת, זכאי המשיב להוצאותיו בבקשה זו.

לאור האמור הבקשה מתקבלת, והשיק שניתן על ידי בא-כח המערער יתקבל כערבון. המערער ישא בהוצאות המשיב בבקשה זו בסכום כולל של 1,500 ש"ח.