ע"א 6471/97 שבתאי בראשי נ. אילנה סימונה

1.בין הצדדים נערך הסכם, לפיו רכש המבקש (שבתאי בראשי) מאת המשיבה (אילנה סימונה) מקרקעין ומבנה שעליהם (להלן - הנכס). המבקש לא עמד בתשלומים לפי המוסכם. לפיכך תבעה המשיבה את המבקש לדין. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד"ר א' צ' בן זמרה) קיבל את התביעה ברובה, וחייב את המבקש לשלם למשיבה סך השווה ל228,900- דולר, כנגד העברת הזכויות בנכס על שמו.

2.המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין (ע"א 6471/97). במקביל, הוא מבקש כי בית משפט זה יעכב את ביצוע החיוב הכספי שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעורו.

המבקש מודע לכלל, לפיו אין בית משפט שלערעור מעכב את הביצוע של פסק-דין המטיל חיוב כספי, אלא אם הוכח בפניו כי לא יהיה ניתן לגבות מהזוכה את הסכום שישולם לו לפי פסק-הדין אם הערעור יתקבל (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית - 1995, 860-859). המבקש אינו טוען כי חריג זה מתקיים במשיבה. אך הוא סבור, על אף זאת, כי מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין. לטענתו, הדרך היחידה העומדת בפניו לקיים את החיוב הכספי היא באמצעות מכירת הנכס נשוא הערעור. נמצא, כי מהותו האמיתית של פסק-הדין אינה כספית בלבד. יש לראות בו פסק-דין המצווה, הלכה למעשה, על מכירת הנכס ופינוי המבקש ומשפחתו מהבית בו הם מתגוררים קרוב ל3- שנים. סיווג פסק-הדין באופן זה מצדיק, לטענת המבקש, את עיכוב ביצועו לפי ההלכה הקיימת (ראו רע"א 214/88 כהן טוויל נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752).

3.אין בידי לקבל טענה זו. חיוב כספי אשר הוטל בפסק-דין ניתן לביצוע בדרכים שונות, הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-. טענת המבקש כי יש לעכב את מכירת הנכס לצד שלישי עד להכרעה בערעורו, אינה מצדיקה, אף לשיטתו, את עיכוב מגוון אמצעי הביצוע האחרים הקבועים בחוק. יתר על כן: המבקש מכיר בחובתו לשלם למשיבה סך השווה ל135,000- דולר, שהם קרוב ל60- אחוזים מהסכום בו חוייב בפסק-הדין, כך שלגבי רובו של החוב הפסוק אין למצוא אפילו טעם לכאורי לעיכוב הביצוע.

לפיכך, החלטתי היא כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין, ככל שמוטלת בו חובה כספית על המבקש. עם זאת, אין בהחלטה זו כדי למנוע בעד המבקש לפנות בבקשה לעיכוב הביצוע של החלטה נוספת, אם תינתן כזאת, העלולה להוביל לפינויו מהנכס.

בכפוף להסתייגות זו, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.