פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 6475/99 קלמן קרני, עו"ד-כונס נכסים נ. חנה ציפורן

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה את הערעור מן הטעם שהדרך הדיונית שנקט בה המערער אינה הנאותה. המערער רשאי להגיש תובענה נפרדת נגד המשיבים בעילה חיצונית, וטענות הצדדים, לרבות טענת ההתיישנות, שמורות להם. לא נדרשה הכרעה בשאלת ההתיישנות ולא נעשה צו להוצאות.

העובדות

המערער, כונס נכסים, הודיע שימשוך את הערעור ובלבד שזכותו לתבוע בעילה חוזית או עשיית עושר ולא במשפט תישמר. המשיבים הסכימו לחלק הראשון של ההצהרה ולא לחלק השני הנוגע להתיישנות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם המערער רשאי לתבוע את שכרו כונס נכסים בדרך של ערעור במסגרת ההליך הקודם או שהדרך הנאותה היא הגשת תובענה נפרדת?
  2. 2.האם יש להכריע בשאלת ההתיישנות במסגרת הערעור?

הלכות

  1. 1

    הדרך הדיונית שבה נקט המערער אינה הדרך הנאותה, ולכן הערעור נדחה, והמערער רשאי להגיש תובענה נפרדת בעילה חיצונית.

    ״שנראה לנו שדין הערעור להידחות מן הטעם שהדרך הדיונית בה נקט המערער אינה הדרך הנאותה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שכר
  • עילה חוזית
  • עשיית עושר ולא במשפט
  • התיישנות
  • תובענה נפרדת
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א

6475/99

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערער

:

עו"ד

קלמן קרני - כונס נכסים

נגד

המשיבים

:

1.

חנה ציפורן

2. יעקב ציפורן

3. עזבון המנוח פסח ציפורן

ז"ל

4. לאה ציפורן

5. יעקב ציפורן

6. פנינה קורן

7. פורמלי ליאופולד

(השקעות) בע"מ

8. עמר - חברה לבנין

ושיכון בע"מ

ערעור

על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו

מיום 27.6.99 שניתנה

על

ידי כבוד השופט א' סלטון

תאריך הישיבה:

כ"א אלול תשס"א

(9.9.2001)

בשם

המערער

:

עו"ד יואב בן דרור,

עו"ד

שירלי וולובלסקי-ז'אן

בשם

המשיבים

3-1:

עו"ד ארז ביעזר

בשם המשיבים 6-4, 8: עו"ד אלי וולצקי

בשם

המשיב 7: עו"ד שולמית שרון

פסק-דין

רשמנו לפנינו את הצהרתו של ד"ר בן דרור שהוא מוכן למשוך את הערעור ובלבד שזכותו של המערער שמורה לו להגיש תובענה "חיצונית" על יסוד עילה חוזית או עילה של עשיית עושר ולא במשפט ובלבד ששאלת ההתיישנות תישאר פתוחה. המשיבים מסכימים לחלקה הראשון של ההצהרה אך לא לחלקה האחר הנוגע לענין ההתיישנות; אך בענין זה אין אנו נזקקים להסכמתם משום שנראה לנו שדין הערעור להידחות מן הטעם שהדרך הדיונית בה נקט המערער אינה הדרך הנאותה; בנסיבות אלה אין צורך להחליט בשאלת ההתיישנות. נמצא איפוא שיש לדחות את הערעור בכפוף לכך שהמערער יהיה רשאי להגיש תובענה נפרדת נגד המשיבים בעילה "חיצונית" כאמור כשכל טענותיהם של בעלי הדין, למעט לענין זכותו של המבקש לתבוע את שכרו מהמשיבים בעילה "פנימית" של דרישת שכר מעצם המינוי ככונס ולרבות טענת ההתיישנות, שמורות להם.

בכפיפות לאמור לעיל - אנו דוחים את הערעור, מבלי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אלול תשס"א

(9.9.2001).

המשנה לנשיא ש

ו פ ט ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1הדרך הדיונית שבה נקט המערער אינה הדרך הנאותה, ולכן הערעור נדחה, והמערער רשאי להגיש תובענה נפרדת בעילה חיצונית.