ע"א 6476/18 שלמה אשכנזי נ. צפורה סרוסי

ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופטת ר' הירש ) מיום 1.8.2018 בת"א 15260-09-16 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

המשיבה הגישה נגד המערער תביעה לתשלום סכום של 348,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה – לטענתה – עקב רשלנותו. המשיב הוא בן זוגה לשעבר של המשיבה ובין השניים מתנהל סכסוך מזה כ-20 שנה. התביעה מושא הערעור נוגעת לכספי פוליסת ביטוח שנרכשה מאת המערער כסוכן ביטוח. ביום 17.7.2018 דחה בית המשפט את בקשת המערער להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. זאת, לאחר שבהליך קודם של טען ביניים מונה מומחה לכתב יד מטעם בית המשפט לצורך הכרעה במחלוקת שהתגלעה בין המשיבה לבן זוגה – המשיב – באשר לבעלות בכספי הפוליסה. המומחה קבע כי החתימה על מסמך לפיו נתבקשה לכאורה העברת הבעלות בפוליסה, אינה חתימת המשיב. על יסוד קביעות אלו פסק בית משפט השלום ברחובות (השופטת ר' הירש ) כי המשיב הוא בעל הפוליסה, הוא המבוטח והוא הזכאי לפדות את כספי הפוליסה בחייו (ה"פ 27744-12-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סרוסי (10.2.2016)).

2.

המשיבה הגישה בהליך דנן את חוות הדעת שניתנה במסגרת הליך טען הביניים, כראיה לביסוס טענת הרשלנות שהעלתה נגד המערער. המערער שלא היה צד להליך טען הביניים ביקש להגיש חוות-דעת מטעמו לעניין המסמך האמור, אך בהחלטה מיום 17.7.2018 דחה בית המשפט את בקשתו. נקבע כי חוות הדעת שהוגשה במסגרת הליך טען הביניים אינה חוות דעת "מטעם" מי מבעלי הדין אלא חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. זאת, מבלי שהוצגו בפני המומחה טענות הצדדים או חוות דעת נוספות וחזקה עליו שעשה את מלאכתו נאמנה באופן מקצועי ומסור. הוטעם כי ככל שיותר למערער להגיש חוות דעת מטעמו, יהיה רשאי גם המשיב להגיש חוות דעת מטעמו ובנסיבות אלו ככל הנראה ייאלץ בית המשפט למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט – דבר שיביא להתארכות ההליך מבלי שהדבר יועיל לקידומו או לבירור ענייני של המחלוקת. על יסוד האמור, קבע בית המשפט כי יש לראות בחוות הדעת של המומחה בהליך טען הביניים כחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט גם בהליך מושא הערעור. כדי שלא תהיה פגיעה דיונית במערער, שלא הייתה לו הזדמנות לחקור את המומחה בהליך טען הביניים, נקבע כי הוא יהיה רשאי להפנות שאלות הבהרה למומחה או לזמנו לחקירה נגדית בנוגע לחוות דעתו, וכן לפנות אליו לקבל את מסמכי המקור אשר בהם נעשה שימוש לצורך הכנת חוות הדעת.

ביום 1.8.2018 דחה בית המשפט את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה זו.

3.

בעקבות כך, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, וטען כי דעתו "נעולה". ביום 1.8.2018 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי לא קמה במקרה זה עילת פסלות. בית המשפט ציין כי אין לו כל מניעה או קושי לדון בהליך באופן אובייקטיבי "ולקבל החלטות ענייניות, ללא משוא פנים". הוא הדגיש כי ההחלטה בבקשת המערער להגיש חוות דעת נומקה כדבעי ונבחנה בשנית בעת קבלת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. נקבע כי אין בהחלטה זו משום הבעת דעה או "נעילת" דעה וכי ניתנה למערער אפשרות לפנות למומחה על מנת לקבל את המסמכים המבוקשים על ידו ואף להפנות לו שאלות או לזמנו לחקירה.

4.

מכאן הערעור שלפניי בו שב המערער ומדגיש כי הוא לא היה צד להליך טען הביניים. נטען כי במסגרת ההחלטה בהליך טען הביניים הביע המותב את עמדתו באופן המעיד כי דעתו "נעולה" בהליך הנוכחי וכי אין הוא פתוח לבחון ראיות נוספות בעניין שאלת זיוף חתימת המשיב על המסמך להעברת הבעלות בפוליסה. לדברי המערער, קביעות בית המשפט לפיהן הגשת חוות דעת נוספת על ידו תסרבל את ההליך באופן שלא יועיל לבירור המחלוקות בין הצדדים, מעידות על כך שדעתו "נעולה".

5.

עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערער נוגעות להחלטה דיונית של המותב הדוחה בקשה להגשת חוות דעת מומחה מטעמו. החלטה מסוג זה אינה מקימה עילה לפסילת שופט מלשבת בדין והדרך להשיג עליה היא בהליכי ערעור על פי סדרי הדין ( ע"א 859/18 אלקודסי נ' מקורות חברת מים בע"מ , פסקה 4 (14.2.2018)). בית המשפט קמא נימק את החלטתו בטעמים של יעילות דיונית וכן איפשר למערער לפנות אל המומחה, לבקש ממנו את המסמכים שעליהם התבסס בהכנת חוות דעתו וכן להפנות אליו שאלות הבהרה ואף לחקור אותו בחקירה נגדית באשר לממצאי חוות הדעת. מבלי להתייחס לשאלה האם צדק או שגה בית המשפט קמא בהחלטתו זו, שהיא כאמור שאלה לערעור על ההחלטה לגופה, דומני כי בניגוד לעמדת המערער מדובר בהחלטה שאינה מלמדת על כך שהמותב "נעול" בדעתו. אדרבא, ניכר מן ההחלטה כי המותב נכון לשוב ולבחון באופן אובייקטיבי את הראיות שבתיק לרבות חוות דעת הממוחה, ככל שהמערער יוכל להראות כי יש מקום למסקנה שונה.

הערעור נדחה.