החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 6489/98 שלמה פיזואטי נ. חיה רונן

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטה בבקשת פסלות שופט

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה ערעור על החלטה שלא לפסול שופט. נקבע כי מתן רשות להתגונן, והחלטה לגבי סיכויי ההגנה, אינם מקימים כשלעצמם חשש ממשי למשוא פנים. עוד נקבע כי הליכי הפישור אינם רלוונטיים לבקשת הפסילה.

העובדות

המערערים טענו כי בית המשפט גיבש דעתו בשלב מוקדם, לאחר שניתנה רשות להתגונן בעניינם והמשיבה הסכימה לכך, וכי ההליך כלל פישור שבעקבות דחיית הצעת הפשרה נאמרו דברים שקיפחו את סיכויי ההגנה. בית המשפט הסתמך על עדות מערער ועל כתב ההגנה ולא על הצעת הפשרה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם מתן רשות להתגונן והחלטה הלכאורית לגבי סיכויי ההגנה מקימים עילת פסלות של השופט משום חשש למשוא פנים?
  2. 2.האם השתתפות הצדדים בהליך פישור מקימה עילה לפסילת השופט?

הלכות

  1. 1

    מתן רשות להתגונן אינו מבסס עילת פסלות, שכן שאלת היחס בין מתן רשות להתגונן למחיקת הגנה מחוסר יסוד היא שאלה דיונית בעיקרה.

    ״שאלת היחס בין מתן רשות להתגונן מחד, ומחיקת הגנה מחוסר יסוד מאידך, הינה שאלה דיונית בעיקרה ואין היא מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    המבחן לפסלות שופט הוא האם ננעלה דעתו של היושב בדין עד כדי קביעה כי המשחק מכור.

    ״בעניין זה יש לבחון, אם ננעלה דעתו של היושב בדין עד כדי קביעה כי "המשחק מכור"״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • רשות להתגונן
  • מחיקת הגנה
  • הליך פישור
  • המשחק מכור
  • כתב ההגנה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א

6489/98

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערערים

:

1.

שלמה פיזואטי

2.

פנינה פיזואטי

נגד

המשיב

ה :

חיה רונן

(באמצעות

בתה הדסה רונן)

ערעור פסלות שופט

על החלטתו של בית משפט

השלום

בת"א-יפו מיום 27.9.98 בת"א 109170/97

שניתנה

על ידי כבוד השופט מ' שנהב

בשם

המערערים: עו"ד דן בן שאול

פסק-דין

1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום

בתל-אביב-יפו מיום 27.9.98 (כב' השופט מ' שנהב), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו

מלישב בדין בעניינם של המערערים.

2. המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו

תביעה בסדר דין מקוצר. טענתה היתה, כי המערערים ביטלו הסכם מכר ועל כן חבים הם

בפיצויים מוסכמים. המערערים הגישו בקשת רשות להתגונן. ביום 18.1.98 הורה בית המשפט

(כב' השופט א' שילה) על מועדי דיון וציין, כי במועד הראשון יעשה נסיון לפישור בין

הצדדים. ביום 2.4.98 נתקיים דיון בפני כב' הרשם (מ' סובל). בהחלטה שניתנה בדיון זה

נקבע, כי ניתנת למערערים רשות להתגונן כך שהתצהיר ישמש כתב הגנה. לטענת המערערים,

המשיבה הסכימה למתן הרשות להתגונן. בהמשך זומנו הצדדים לקדם משפט בפני כב' השופט

מ' שנהב. בישיבה זו, הוצע לצדדים הסדר פשרה, שלא התקבל על ידי המערערים.

3. ביום 17.9.98 התקיים דיון נוסף בפני השופט

שנהב. בתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה:

"לאחר

שעיינתי בתצהירם של המבקשים [המערערים] אשר תומך בבקשתם ברשות להתגונן, שמעתי את

תשובותיו של נתבע מס' 1 [מערער מס' 1], אינני סבור כי יש לנתבעים [המערערים] הגנה

כלשהי כנגד התובענה. קודם להחלטתי, אבקש את התייחסות הצדדים לאפשרות של מחיקת

ההגנה בהיותה הגנת בדים שאין בה ממש, באופן הבא..." [המשך ההחלטה עניינה

מועדים להגשת טיעונים בעניין זה].

4. בעקבות זאת, נתבקשה פסילת בית המשפט מלישב

בדין. המערערים ציינו, כי לא נתבקשה על ידי המשיבה כל מחיקה של כתב ההגנה וכי

ההחלטה בעניינם ניתנה ללא נוכחות המשיבה. הם ציינו גם, כי בית המשפט הביע דעה

נחרצת והחליט, למעשה, כי אין למערערים כל הגנה כנגד התובענה.

5. בהחלטתו מיום 27.9.98, דחה בית המשפט את בקשת

הפסילה. בהחלטה צויין, כי לא גובשה על ידי בית המשפט "כל דעה נחרצת אם כי על

פני הדברים ונוכח דברי מבקש [מערער] מס' 1 בעדותו בפני, עולות תמיהות באשר לטענות

ההגנה שבפיו... עדיין לא החלטתי - והראיה כי הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם לעניין

זה...". על החלטה

זו, מונח בפני ערעורם של המערערים.

6.טוענים המערערים, כי אכן גיבש בית המשפט דעתו כבר בשלב מוקדם זה, ומטעם זה קמה לה עילה לפסלותו, שכן נתקיים חשש ממשי למשוא פנים. המערערים מדגישים, כי בעצם מתן רשות להתגונן בעניינם ברי, כי אין הגנתם הגנת בדים. כך בייחוד נוכח הסכמתה של המשיבה למתן הרשות להתגונן. עוד נטען, כי ההליך כולו - הן בדיון בפני כב' הרשם (מ' סובל) והן בפני כב' השופט (מ' שנהב) היה הליך פישור, ומטעם זה לא היה מקום ליתן החלטה המקפחת את סיכויי ההגנה בצורה כה ניכרת, כפי שאירע. אליבא דמערערים, נאמרו דברי בית המשפט בהחלטתו מיום 17.9.98 בשל דחיית הפשרה שהוצעה לצדדים. על כן, כך נטען, יצא שכרם של המערערים בהפסדם, שעה שהסכימו ליטול חלק בהליך הפישור. על יסוד טעמים אלה סבורים המערערים, כי בית המשפט גיבש, למעשה, עמדתו בשאלת מחיקת כתב ההגנה ועל כן קמה עילה לפסילתו.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. יצויין ראשית, כי לא מצאתי מה קשר יש להליכי הפישור שננקטו בעניינם של הצדדים בהליך זה, לבין בקשת הפסילה. כך, שכן ממה נפשך: אם אין להתחשב בהליכים אלה, מדוע מסתמכים בבקשתם המערערים על ההחלטה בה ניתנה רשות להתגונן? יתר על כן: עיון בחומר שבפני אינו מגלה יסוד לטענה לפיה ההחלטה מיום 17.9.98 ניתנה כ"תגובה" מטעם בית המשפט לסירובם להצעת הפשרה שהוצעה. בית המשפט לא הסתמך על הפשרה וההצעה שבה, אלא על עדות מערער מס' 1 וכתב ההגנה. על כן לא מצאתי יסוד לטענה זו כנגד הליכי הפישור.

8.אשר על כן, נותרת בפני השאלה, אם יש בהחלטה מיום 17.9.98 כשלעצמה, משום עילה לפסילתו של בית המשפט מלישב בדין. בעניין זה יש לבחון, אם ננעלה דעתו של היושב בדין עד כדי קביעה כי "המשחק מכור" (ראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כב' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3) 573, 605). שוכנעתי, כי אין במקרה שבפני יסוד לפסילתו של בית המשפט מטעם זה. נכון הדבר, כי מן ההחלטה מיום 17.9.98 עולה אכן כי עמדתו הלכאורית של בית המשפט היא, כי קיים ספק לגבי סיכויי ההגנה בתיק זה. בה בעת, הובהר בהחלטה עצמה, והן בהחלטה מיום 27.9.98, כי טרם הוכרע עניין זה, ובדיוק מטעם זה נתבקשו הצדדים לטעון בנקודה זו. עוד אציין, כי בעובדה כי ניתנה בתיק זה רשות להתגונן אין בכדי לבסס עילת פסלות במקרה דנן. שאלת היחס בין מתן רשות להתגונן מחד, ומחיקת הגנה מחוסר יסוד מאידך, הינה שאלה דיונית בעיקרה ואין היא מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ז בטבת התשנ"ט

(5.1.99).

ה

נ ש י א

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98064890.

A01

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בגץ 2148/94

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"א 4518/99דן אורלוב נ. בנק הפועלים בע"מ (סניף הקריה)החלטה

הלכות

  1. 1מתן רשות להתגונן אינו מבסס עילת פסלות, שכן שאלת היחס בין מתן רשות להתגונן למחיקת הגנה מחוסר יסוד היא שאלה דיונית בעיקרה.
  2. 2המבחן לפסלות שופט הוא האם ננעלה דעתו של היושב בדין עד כדי קביעה כי המשחק מכור.