ע"א 6489/98 שלמה פיזואטי נ. חיה רונן

זו, מונח בפני ערעורם של המערערים.

6.טוענים המערערים, כי אכן גיבש בית המשפט דעתו כבר בשלב מוקדם זה, ומטעם זה קמה לה עילה לפסלותו, שכן נתקיים חשש ממשי למשוא פנים. המערערים מדגישים, כי בעצם מתן רשות להתגונן בעניינם ברי, כי אין הגנתם הגנת בדים. כך בייחוד נוכח הסכמתה של המשיבה למתן הרשות להתגונן. עוד נטען, כי ההליך כולו - הן בדיון בפני כב' הרשם (מ' סובל) והן בפני כב' השופט (מ' שנהב) היה הליך פישור, ומטעם זה לא היה מקום ליתן החלטה המקפחת את סיכויי ההגנה בצורה כה ניכרת, כפי שאירע. אליבא דמערערים, נאמרו דברי בית המשפט בהחלטתו מיום 17.9.98 בשל דחיית הפשרה שהוצעה לצדדים. על כן, כך נטען, יצא שכרם של המערערים בהפסדם, שעה שהסכימו ליטול חלק בהליך הפישור. על יסוד טעמים אלה סבורים המערערים, כי בית המשפט גיבש, למעשה, עמדתו בשאלת מחיקת כתב ההגנה ועל כן קמה עילה לפסילתו.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. יצויין ראשית, כי לא מצאתי מה קשר יש להליכי הפישור שננקטו בעניינם של הצדדים בהליך זה, לבין בקשת הפסילה. כך, שכן ממה נפשך: אם אין להתחשב בהליכים אלה, מדוע מסתמכים בבקשתם המערערים על ההחלטה בה ניתנה רשות להתגונן? יתר על כן: עיון בחומר שבפני אינו מגלה יסוד לטענה לפיה ההחלטה מיום 17.9.98 ניתנה כ"תגובה" מטעם בית המשפט לסירובם להצעת הפשרה שהוצעה. בית המשפט לא הסתמך על הפשרה וההצעה שבה, אלא על עדות מערער מס' 1 וכתב ההגנה. על כן לא מצאתי יסוד לטענה זו כנגד הליכי הפישור.

8.אשר על כן, נותרת בפני השאלה, אם יש בהחלטה מיום 17.9.98 כשלעצמה, משום עילה לפסילתו של בית המשפט מלישב בדין. בעניין זה יש לבחון, אם ננעלה דעתו של היושב בדין עד כדי קביעה כי "המשחק מכור" (ראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כב' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3) 573, 605). שוכנעתי, כי אין במקרה שבפני יסוד לפסילתו של בית המשפט מטעם זה. נכון הדבר, כי מן ההחלטה מיום 17.9.98 עולה אכן כי עמדתו הלכאורית של בית המשפט היא, כי קיים ספק לגבי סיכויי ההגנה בתיק זה. בה בעת, הובהר בהחלטה עצמה, והן בהחלטה מיום 27.9.98, כי טרם הוכרע עניין זה, ובדיוק מטעם זה נתבקשו הצדדים לטעון בנקודה זו. עוד אציין, כי בעובדה כי ניתנה בתיק זה רשות להתגונן אין בכדי לבסס עילת פסלות במקרה דנן. שאלת היחס בין מתן רשות להתגונן מחד, ומחיקת הגנה מחוסר יסוד מאידך, הינה שאלה דיונית בעיקרה ואין היא מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.