ע"א 6496/97 לטיף חורי נ. אליהו חורי

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד"ר חבש) מיום 24.9.97, אשר דחה את בקשת המבקש לבטל את פסק הבוררות המשלים מיום 24.3.96, שניתן על ידי הבוררים יהודה אסיה, שאול עזורי ואלפרד אקירוב (להלן - הבוררים), בהליכי הבוררות שבין המבקש לבין המשיב לפסק הבוררות הראשון אשר ניתן על ידיהם ביום 17.7.90.

שני ראשים לפסק הבוררות המשלים, ובגין שניהם מבקש המבקש לערער על החלטת בית המשפט קמא, אשר אישרה אותו במלואו בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-: האחד מתייחס לתאריך סיום קשרי העסקים המשותפים בין בעלי הדין, והשני מתייחס להגדרת העסקים המשותפים לגביהם נקבע כי בעלי הדין אינם שותפים עוד. אני נוטה לחשוב שנתבקשה תשובה רק לענין הנושא הראשון אך למען הספק אתייחס לשני הנושאים כאחד. למבקש טענות מטענות שונות בנוגע לשני הראשים הללו, שעיקרן הוא בכך שהבוררים לא היו מוסמכים לפסוק כפי שפסקו, שהבוררים חרגו מדיני הראיות ושפסק הבוררות המשלים שניתן על ידם אינו ניתן לביצוע.

2.דין הבקשה להידחות. לענין הגדרת העסקים המשותפים,

לגביהם נקבע כי המבקש והמשיב אינם שותפים עוד: איני רואה כל פסול באופן בו בחרו הבוררים להגדיר את העסקים הללו, תוך הפנייתם של בעלי הדין למסמכי התביעות שהגישו להם בעלי הדין. לא מצאתי כי יש ממש בטענת המבקש כאילו לא ניתן לבצע את פסק דינם של הבוררים בשל עמימותה, כביכול, של הגדרה זו. לענין קביעת

תאריך סיום קשרי העסקים המשותפים : ראשית, גם לו הוכח שהבוררים חרגו מגדר טיעוני בעלי הדין לא היה ניתן לראות בכך חריגה מסמכות; שנית, משטען בא כוח המבקש בעצמו לענין חשיבותו של התאריך 31.12.86 לפני הבוררים במכתבו אליהם מיום 11.2.96 (נספח ו' לתשובת המשיב), אף כי השיג על משמעותו הרלבנטית לענין תאריך סיום קשרי העסקים בין השותפים, שוב אין הוא יכול להישמע בטענה כי הבוררים לא היו רשאים להיזקק למועד האמור, חרף טענותיו.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 25,000.- ש"ח.