פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6502/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשים:
1. טוביה הלר
2. מלכה הלר
3. ורד צוברי
4. אורית איתן
5. דני איתן
נ ג ד
המשיבה:
ישרופ מלונות ונופש בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין
בשם המבקשים:
עו"ד יוסף יפרח
החלטה
לפני בקשה, במעמד צד אחד, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) בת"א 1599/05 מיום 27.6.2012 ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל עד להכרעה בערעור.
רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים
1.
כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בין המשיבה, שהגישה את התביעה מושא הבקשה דנן לבית המשפט המחוזי, לבין חברת מלון עדי אילת בע"מ (להלן: החברה ) התגבשה עסקה לרכישת מלון עדי. המבקשים ערבו לעסקה. המבקשים הם בני משפחה כאשר בני הזוג הלר, המבקשים 1-2, היו בעלי המלון וטוביה הלר שימש כמנכ"ל. בסופו של יום העסקה לא יצאה אל הפועל. עקב כך הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד המבקשים ונתבעים נוספים שהיו קשורים בעסקה. בתביעה התבררו, בין היתר, השאלות האם מי מהצדדים הפר את ההסכם והאם ההסכם הופר בחוסר תום לב. על יסוד העדויות ויתר הראיות שהובאו לפניו דחה בית המשפט המחוזי את התביעה ככל שזו נסמכה על העילה החוזית. ואולם, בית המשפט קיבל באופן חלקי את התביעה ככל שזו נסמכה על עילת עשיית עושר ולא במשפט נוכח העובדה כי פעולתה של המשיבה, באמצעות מר רז פישמן שהוא בעל השליטה בה, סייעה להפחתה של 400,000$ משיעור החוב של החברה כלפי הבנק. יחד עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי להפחית מגובה ההשבה סך של 150,000$.
2.
בסופו של פסק הדין קבע בית המשפט את התוצאה האופרטיבית לפיה המבקשים יחד עם קבוצת נתבעים נוספת ישלמו למשיבה, בחלקים שווים בין שתי הקבוצות, סכום כולל של 250,000$. נוסף על ההוצאות ושכר טרחת עורך דין בהם חייב בית המשפט המחוזי נתבעים אחרים, חייב בית המשפט המחוזי גם את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ש"ח. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. כמו כן הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ועיכוב הליכי הוצאה לפועל עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה הן על יסוד הערכתו את סיכויי הערעור והן לאור העובדה כי מדובר בחיוב כספי שאין נוהגים לעכבו, מה גם שהמשיבה הצהירה כי היא חברה פעילה וסולוונטית ללא נושים מהותיים המתפקדת כחברת ניהול של בית מלון בעל זיכיון של רשת אינטרקונטיננטל העולמית. כמו כן הציע מר פישמן ליתן ערבות אישית להבטחת החזר הסכום הפסוק במקרה של קבלת הערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע תוך שחייב את מר פישמן להעמיד ערבות אישית. עתה עותרים המבקשים לפני, במעמד צד אחד, בבקשה דומה.
תמצית נימוקי הבקשה
3.
בבקשתם טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים. כן טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן מהתצהיר שהגישה המשיבה עולה כי כיום היא נושאת בהוצאות בהיקף כספי חודשי ניכר כשעדיין אין לה הכנסות. עוד טוענים המבקשים כי לא ניתן היה לקבוע שערבותו האישית של מר פישמן מספקת שכן לא הוצגו לבית המשפט המחוזי נתונים אודות נכסיו והתחייבויותיו. בנוסף לכך טוענים המבקשים כי המשיבה לא שילמה אגרה שנתית לרשם החברות בגין שנת 2012 וכי לא הגישה דו"חות לרשם החברות במהלך שנתיים. המבקשים טוענים עוד כי היו מוכנים לרשום שעבוד לטובת המשיבה על דירה באילת לצורך הבטחת תשלום החוב אם ידחה ערעורם. לחלופין, עותרים המבקשים להורות כי סכום החוב יופקד על ידם בקופת בית המשפט או בידיו הנאמנות של בא כוח המשיבה.
דיון והכרעה
4.
הגם שלא היה מקום להגיש את הבקשה דנן במעמד צד אחד, לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה ללא היזקקות לתשובת המשיבה.
5.
כפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי, עצם הגשת הערעור אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין. על המבקש את עיכוב הביצוע הנטל לשכנע הן כי סיכויי הערעור נוטים לטובתו והן כי אי היעתרות לבקשת עיכוב הביצוע תגרום למצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן יהיה להשיב לקדמותו אף אם יתקבל הערעור [ראו למשל: החלטתה של השופטת
א'
פרוקצ'יה בע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002) ; כן ראו החלטתי ב ע"א 8497/11 חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר (לא פורסם, 26.1.2012), פסקה 7].
6.
באשר לסיכויי הערעור; מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי אלה אינם גבוהים נוכח העובדה כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן עובדתיות במהותן ומתמקדות בנסיבות המקרה ומושתות על יסוד הראיות. בממצאים כגון דא לא תיטה ערכאת הערעור להתערב.
7.
באשר למאזן הנוחות; הרי שככל שעסקינן בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכבו שכן ההנחה היא כי אי עיכובו לא יגרום למצב בלתי הפיך [ראו למשל: החלטתו של השופט מ' בייסקי בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי
המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)]. המבקשים לא הצליחו לשכנע אף אותי כי אם יתקבל ערעורם הם לא יוכלו להיפרע את חובם מהמשיבה, במיוחד משניתנה ערבות אישית כאמור על ידי בעל השליטה במשיבה. נדמה כי המבקשים נתפסו לכלל טעות משסברו כי על המשיבה ועל בעל השליטה בה להוכיח כי יהיה ביכולתו להשיב את החוב ככל שהערעור יתקבל. הנטל בנושא זה הוא על המבקשים להוכיח אחרת והם לא הרימו נטל זה.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בחשון התשע"ג (22.10.2012).
ש ו פ ט