החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 6570/18 חיים שפיגולנט נ. מדינת ישראל - רשות המיסים - פקיד שומה רחובו

ניתן ביום

בקצרה

מיסים · עיכוב ביצוע של עיקול ומימוש נכס לגביית חוב מס לאחר ערעור על שומהבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה למתן סעד זמני שביקש להימנע ממימוש מסגרייה שעוקלה בגין חוב מס עד להכרעה בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה. נקבע כי הגשת ערעור אינה עילה לעיכוב ביצוע, וכי טענות כלליות ללא פירוט ותצהיר אינן מספיקות. המבקש חויב בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

העובדות

המבקש רשום כבעל זכויות במחצית ממסגרייה שעוקלה על ידי המשיבה בגין חוב מס. המבקש טען כי המימוש נעשה בחוסר תום לב ועלול לגרום נזק בלתי הפיך, ללא תצהיר תומך. המשיבה התנגדה וטענה כי סיכויי הערעור קלושים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב מימוש נכס מסחרי שעוקל בגין חוב מס עד להכרעה בערעור על שומה?
  2. 2.האם הגשת ערעור מהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין או למתן סעד זמני?

הלכות

  1. 1

    טענות כלליות ואמורפיות לפגיעה, ללא פירוט וללא תצהיר תומך, אינן יכולות לעמוד כבסיס למתן סעד זמני.

    ״בקשה שכזו, טענות כלליות, ללא ראיה וללא תצהיר, לא תוכל לעמוד״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • סעד זמני
  • ערעור
  • מימוש נכס
  • חוב מס
  • שומה לפי מיטב השפיטה
  • מאזן נוחות
  • תצהיר
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"א

6570/18 -

א'

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקש:

חיים

שפיגולנט

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל - רשות המיסים - פקיד

שומה רחובות

בקשה לעיכוב ביצוע

פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.6.2018 בע"פ 32523-06-15

שניתן על ידי כבוד השופט א'

סטולר

בשם המבקש:

עו"ד אברהם קרן; עו"ד אסף

אפרתי

בשם המשיב:

עו"ד

רנא

חלאילה

החלטה

1.

בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' סטולר ) בע"מ 32523-06-15, בגדרו נדחה ערעור המבקש על שומה לפי מיטב השפיטה, ועל סירובה של המשיבה לקבל השגה על שומה זו, שהוגשה באיחור.

2.

המבוקש בבקשה שלפנַי הוא להורות למשיבה להימנע מלממש נכס מסחרי של המבקש – מסגרייה אשר המבקש רשום כבעל זכויות במחציתה, ואשר עוקלה על-ידי המשיבה בגין חוב המס – עד להכרעה בערעור. המבקש טוען כי מימוש הנכס נעשה בחוסר תום לב, מפני שהמשיבה הסכימה להמתין עם המימוש במהלך המשפט; כי מימוש הנכס יכול לגרום למבקש נזק בלתי-הפיך; כי הנכס הוא בעל חשיבות רבה למבקש, הוא מחזיק בו שנים רבות, ומכירתו תסב לו פגיעה כלכלית לא מידתית. עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים. מנגד, המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לדידה, המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות מצדיק את מתן הסעד המבוקש, וסיכויי הערעור קלושים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל, המעוגן בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התמש"ד-1984, הוא שהגשת ערעור אינה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי הזוכה בדין רשאי לממש את פירות זכייתו. עיכוב ביצוע פסק הדין, או מתן סעד זמני שמשמעותו זהה, הוא חריג לכלל זה. סעד זמני שניתן לתקופת ההליך בערכאה הדיונית, אין כוחו יפה אפוא משניתן פסק דין, אשר בו נקבעה קביעה משפטית באשר לזכויות הצדדים. כך, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על פסק דין כספי, הניתן להשבה; ובן בנו של קל וחומר, כאשר הזוכה היא המדינה, אשר אין חשש שמא לא תוכל להשיב את הסכום שגבתה.

4.

המוקד, בדרך כלל, הוא בפגיעה שתיגרם למבקש. דא עקא, הפגיעה הנטענת על-ידי המבקש היא כללית ואמורפית: הוא טוען ל'נזק בלתי-הפיך', ל'חשיבות רבה' ול'פגיעה כלכלית'. ברם, לא פורט אותה פגיעה מהי. אין זה ברור מהו השימוש של הנכס כיום הזה. בעבר הרחוק הוא שימש אכסניה לפרנסתו של המבקש, אולם מאז חלפו שנים רבות, למעלה מעשור שבו שהה המבקש בחו"ל. יתרה מכך: לבקשה לא צורף תצהיר, אשר יתמוך לכל הפחות בטענות הכלליות הללו. בקשה שכזו, טענות כלליות, ללא ראיה וללא תצהיר, לא תוכל לעמוד.

5.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.

ניתנה

היום, כ"ב בחשון

התשע"ט

(31.10.2018).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • עפ 32523-06-15
  • בעמ 32523-06-15

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • ע"א 8637/18פרנק מרדכי נ. כונס נכסים הרשמיהחלטה
  • ע"א 5048/18אליה ציון נ. עו"ד ישראל פפר - כונס נכסיםהחלטה

הלכות

  1. 1טענות כלליות ואמורפיות לפגיעה, ללא פירוט וללא תצהיר תומך, אינן יכולות לעמוד כבסיס למתן סעד זמני.