ע"א 8637/18 פרנק מרדכי נ. כונס נכסים הרשמי

1.

המבקש, מרדכי פרנק (להלן: פרנק ), הוכרז ביום 4.1.2016 פושט רגל, ובו ביום ניתן לו צו הפטר מכל חובותיו, למעט שני חובות מזונות. לאחר מכן, הגיש פרנק בקשה להחיל את צו ההפטר גם על חובות המזונות. ביום 22.6.2017 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה באופן חלקי, וקבע כי צו ההפטר יחול על אחד מחובות המזונות. אשר לחוב השני, ששולם בפועל על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) נקבע הסדר ולפיו המל"ל יקזז 10% מקצבת הנכות של פרנק למשך 60 חודשים, ולאחר מכן יחול ההפטר גם על חוב זה. בהמשך, הגיש פרנק בקשה נוספת להחלת צו ההפטר גם על החוב השני, וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 26.7.2018.

2.

על החלטה זו הגיש פרנק ערעור, ובצדו בקשה למתן סעד זמני שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות למל"ל להימנע מביצוע הקיזוז האמור (סך של 316 ₪ לחודש)

– עד להכרעה בערעור. לטענת פרנק, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, לנוכח החמרה שחלה במצבו הבריאותי, בגינה איבד לחלוטין את כושר השתכרותו. כתוצאה משינוי נסיבות זה, עלה סכום קצבת הנכות לה זכאי פרנק, ובהתאם עלה גם סכום הכסף המקוזז מקצבה זו. עוד טוען פרנק, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן סכום הכסף המקוזז חיוני לצורך מחייתו השוטפת, בעוד שלמל"ל לא יגרם נזק ממתן הסעד הזמני המבוקש.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, גם בלא צורך להיזקק לתשובת המשיבים. על-פי הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה הוגש הערעור. עיכוב ביצוע הוא חריג אפוא לכלל זה. בייחוד אמורים הדברים מקום שבו עסקינן בפסק דין כספי הניתן להשבה, כאשר המדינה היא הזוכה, ואין חשש כי לא ניתן יהיה להיפרע ממנה, ככל שיתקבל הערעור (ע"א 6570/18 חיים שפיגולנט נ' מדינת ישראל – רשות המיסים – פקיד שומה רחובות , פסקה 3 (31.10.2018)).

4.

אף מבלי להידרש בפרטות לסיכויי הערעור, סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות אינם מצדיקים להעתר לבקשה. פרנק טוען, כאמור, כי סכום הכסף המקוזז חיוני לצורכי מחייתו, ומפרט לשם כך את הוצאותיו החודשיות. דא עקא, שפירוט זה מגלה טפח ומכסה טפחיים. כך, למשל, מציין פרנק כי הוא זקוק לסכום של 1,800 ₪ בכל חודש עבור מזון וכלכלה, אולם לאחר פירוט הסכומים מוסיף וטוען כי לא נותר לו מספיק כסף למזון, הלבשה והנעלה. יתר על כן, פרנק מציין כי הוא מתגורר בדיור מוגן, ואינו מפרט האם הוא זכאי למזונות, אם לאו. כמו כן, טוען פרנק כי הוא מוציא בכל חודש סך של 1,200 ₪ עבור טיפולים רפואיים, מעבר להוצאות רפואיות נוספות המפורטות בבקשה, אך לא מפרט עבור אלו טיפולים ולא מצרף אסמכתאות רלבנטיות (כפי שעשה ביחס לחלק מן ההוצאות האחרות שלגביהן טען). משאלו הם פני הדברים, אין הצדקה להורות על מתן הסעד המבוקש.

5.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

אין צו להוצאות.