ע"א 6573/18קיבוץ משמרות נ. אמנון פלטין

השופט י' עמית :

עניינו של הערעור שלפנינו בסכסוך הקשור להקניית זכויות בדירות מגורים שבשטח המערער (להלן:

הקיבוץ ) לידי חבריו.

1.

המשיבים, חברי הקיבוץ, הגישו תובענה למתן פסק דין שיצהיר על בטלות החלטות מסוימות שהתקבלו בקיבוץ וקשורות לתנאים הכלכליים בהם יתבצע הליך שיוך הדירות לחלק מחבריו. לטענת המשיבים, הקיבוץ קבע כי שיוך דירות לקבוצה שכללה במקור 11 מחברי הקיבוץ (להלן: קבוצת ה-11 או הקבוצה ) יתבצע בתנאים מועדפים להם זכאים חברי קיבוץ "ותיקים", למרות שאלה התקבלו לקיבוץ לאחר המועד הקובע לעניין (להלן: החלטת השיוך ). בכך לטענת המשיבים, זכו חברי אותה קבוצה להטבה כלכלית משמעותית על חשבון הקיבוץ, הטבה שתפגע בעקיפין ביתר חברי הקיבוץ והמשיבים ביניהם.

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הכריע במחלוקת העקרונית שהתגלעה בין הצדדים, אם הקיבוץ היה רשאי מבחינה מהותית לקבל את החלטת השיוך או אם לא. בפסק הדין נקבע בעיקרו של דבר כי מכיוון שתקנון הקיבוץ (להלן: התקנון ) אשרר ואימץ לתוכו את היום הקובע לעניין הזכאות לתנאי שיוך מועדפים, ומכיוון שאין מחלוקת כי חברי הקבוצה לא נמנו על חברי הקיבוץ ביום הקובע, החלטה הקובעת אחרת סותרת את הוראות התקנון ודורשת את תיקונו. משלא עלה בידי הקיבוץ לשנות את התקנון כך שיכלול את החלטת השיוך, החלטתו לא יכולה לעמוד ודינה להתבטל.

בית המשפט קבע בנוסף כי נפל פגם פרוצדוראלי בקיום האסיפה הכללית של הקיבוץ שהובילה לקבלת החלטת השיוך, אך ציין כי פגם זה טפל ונלווה לסתירה שבין החלטת השיוך להוראות התקנון. בתוך כך, בית המשפט דחה טענות אחרות שהעלה הקיבוץ, ביניהן, טענה לשיהוי מצד המשיבים בהגשת התביעה, מניעות ואי מיצוי הליכי ערעור בהתאם לתקנון.

3.

על פסק הדין הוגש הערעור שלפנינו. טענתו המרכזית של הקיבוץ בערעור היא כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, אין לראות בהחלטות האסיפה הכללית לעניין היום הקובע (וכפועל יוצא, בהגדרת היום הקובע לצורך תנאי השיוך) כחלק בלתי נפרד מהתקנון, ויש להבחין לעניין זה בין אימוץ החלטה בתקנון לבין אשרורה, וכי שינוי החלטה שאושררה לא מחייב את תיקון התקנון. מכל מקום לטענת הקיבוץ, החלטת השיוך אינה סותרת את הוראות התקנון באשר הוא רשאי להעניק הטבה כלכלית לקבוצת חברים בהתאם לשיקול דעתו, כפי שעולה ממסמך עקרונות בעניין הליך השיוך שכלל הוראותיו אושררו בתקנון.

עוד נטען על ידי הקיבוץ, בין היתר, כי המשיבים היו מנועים מלטעון כנגד ההחלטה, נוכח הסכמות קודמות שאליהן הגיעו עם חלק מהתובעים או בני זוגם של התובעים.

4.

בפתח הדיון בערעור שהתקיים בפנינו ביום 24.2.2020, טען ב"כ הקיבוץ כי יתכן ויחול שינוי תקנוני שעשוי לייתר את הדיון בערעור, והוחלט כי הקיבוץ יעדכן על אודות ההתפתחויות בנושא.

5.

בהודעתו מיום 2.12.2020 לתיק בית המשפט עדכן הקיבוץ כי לנוסח התקנון התווסף סעיף 19(ט) הקובע כי "על אף האמור בסעיף 19(ח) לעיל, שיוך הדירות יתבצע בהתאם להוראות סימן ה' בסעיף 8.4 בקובץ החלטות של מועצת מקרקעי ישראל או כל החלטה אחרת שתחליף אותה ולא לפי החלטה 751 (של מועצת מקרקעי ישראל, לפיה התנהל הליך שיוך דירות המגורים בקיבוץ עד לאותו מועד – י"ע), ובכלל זה יתבצע השיוך בדרך של רכישת שטחי המגורים על ידי הקיבוץ ומתן זכויות משנה לחבר". לטענת הקיבוץ, הסעיף שהתווסף מבטל את תחולת החלטת 751 על הליך שיוך הדירות כך שבטלה גם רשימת החברים הזכאים לשיוך דירה על פי החלטה 751. נטען כי לכן, אין מניעה לכלול את קבוצת ה-11 ברשימת החברים הזכאים לשיוך על פי החלטות רמ"י החדשות והקיבוץ רשאי לפעול בהתאם להחלטותיו הקודמות (פסקה 2 להודעה מיום 2.12.2020, פסקה 7 להודעה מיום 22.12.2020). לטענת הקיבוץ-המערער, אין עוד נפקות מעשית לפסק הדין מושא הערעור וההליך מתייתר, אך כל עוד המשיבים מתנגדים לעמדתו הקיבוץ עומד על המשך הדיון בערעור.

6.

המשיבים חולקים על נפקות התיקון לתקנון, ולשיטתם,

תיקון התקנון הוא בבחינת "הודאת בעל דין" מצד הקיבוץ. נטען כי התיקון עוסק במישור היחסים שבין חברי הקיבוץ לרמ"י ולא ביחסים שבין חברי הקיבוץ בינם לבין עצמם ובתנאי השיוך להם זכאים חברי קבוצת ה-11, נושא שעליו נסבה המחלוקת בין הצדדים. שינוי התקנון הנדרש לשיטתם, ואשר לו מתייחס פסק דינו של בית המחוזי, נוגע לסעיף 19(ח) לתקנון, וזה לא תוקן בכוונת מכוון ולפיכך נותרת ללא שינוי רשימת החברים הזכאים לתנאי שיוך מועדפים. המשיבים סבורים אפוא כי עמדת הקיבוץ מלמדת על הודאה וקבלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומבקשים כי ככל שידחה או ימחק הערעור הקיבוץ יחויב בתשלום הוצאותיהם.

7.

איננו מוצאים לנכון להכריע במחלוקת החדשה שנתגלעה בין הצדדים או להביע עמדה בנוגע לנפקויות שינוי התקנון, אם בכלל, על הסכסוך הנדון. עם זאת, בהינתן השינוי במסכת העובדתית שעמדה בבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועמדת הקיבוץ כיום, איננו רואים טעם להידרש לערעור במתכונתו הנוכחית, כל עוד לא פרסו הצדדים טענותיהם בנוגע לנפקות התיקון בערכאה הדיונית.

מובהר כי כל זכויות המשיבים וטענותיהם בעניין שמורות להם, ופתוחה בפניהם הדרך לנקוט בהליכים המתאימים. אין לנו אלא לשוב על המלצתנו כי טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לפתרון מוסכם ול"שלום בית", ובכך יבוא הסכסוך על פתרונו.

8.

אשר על כן, ובכפוף לאמור בפסקה 7 לעיל, אנחנו מורים על מחיקת הערעור שבכותרת. בהינתן ההליכים שהתקיימו עד כה, הקיבוץ ישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪.

ש ו פ ט

המשנה לנשיאה ח' מלצר :

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט ד מינץ :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית .