ע"א 6583/17 דוד מזרחי נ. מועצה אזורית שומרון

לפניי ערעור על החלטת שניים משופטי המותב בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (השופטים ר' יעקובי ו- א' דורות ), מיום 16.7.2017 שלא לפסול עצמם מלדון בע"א 10072-11-16.

1.

עניינו של ההליך בבית המשפט קמא ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים באריאל, במסגרתו ניתן תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים ונפסקו הוצאות לחובת המערער. דיון בערעור נקבע ליום 15.6.2017, אולם משהתברר בסמוך למועד הדיון כי אחד משלושת שופטי המותב לא יוכל להיות נוכח, הוחלט לקיים חלף הדיון המתוכנן קדם ערעור בנוכחות שני שופטי ההרכב הנוספים (השופטים ר' יעקובי ו- א' דורות ) . בקדם הערעור הומלץ למערער לחזור בו מערעורו, אך נוכח חוסר ההסכמה בין הצדדים הוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב ובעקבותיהם יינתן פסק דין.

2.

ביום 11.7.2017 הגיש המערער את סיכומיו ויחד איתם בקשה לפסלות שני שופטי המותב שישבו בקדם ערעור. המערער טען כי אמירות שונות של שני שופטי המותב במהלך הדיון, אשר עודדו אותו לחזור בו מערעורו, מלמדות על נעילת דעתם ומבססות חשש ממשי למשוא פנים. לבקשת הפסילה צירף המערער תמלול של הדיון, שהוכן על בסיס הקלטה שביצע במכשיר הטלפון הפרטי שלו, ובו פירוט של האמירות הרלוונטיות לשיטתו. ביום 16.7.2017 נדחתה בקשת הפסלות של המערער על ידי שני שופטי המותב שלגביהם היא הוגשה. בהחלטה נכתב, בין השאר, כך:

"5.

גם מנק[ו]דת מוצא שהציטוטים המופיעים בבקשת הפסלות משקפים את שנאמר בדיון – ורוח הדברים אכן הייתה כמצוטט – אין הצדקה לפסילה המבוקשת.

6.

בדומה לדיון בכל ערעור, צוינה ההתרשמות הראשונית של השופטים ממה שהוגש בטרם הדיון. בהינתן העניינים שלגביהם הוגש הערעור [...] נאמר מה שנאמר והומלץ מה שהומלץ. הכל נעשה בשופי ובנחת ומתוך מודעות לכך שהמערער אינו מיוצג על ידי עורך דין. המדובר במהלך שגרתי ואין צריך לומר כי אין בו למנוע כל תוצאה מתאימה לאחר קיומו של דיון בערעור [...]."

עוד צוין בהחלטת בית המשפט קמא כי לבקשת הפסלות מושא הערעור דנן קדמו בקשות פסלות נוספות שהוגשו על ידי המערער, ושנדחו גם הן. במסגרת זו נדחו בקשות של המערער לפסול את בא כוחם של המשיבים ואת כל חברי המותב.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי ביום 22.8.2017.

להשלמת התמונה העובדתית יש להוסיף כי ביום 19.7.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא בו נדחה הערעור המקורי מושא ההליך במסגרתו הוגשה בקשת הפסלות מושא הערעור דנן (ע"א 10072-11-16 ).

3.

כאמור, עיקר טענותיו של המערער עוסקות באמירות שונות של המותב במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים ביום 15.6.2017. לשיטת המערער האמירות חורגות מגדר המקובל במסגרת דיון מקדמי ומלמדות על נעילת דעתו של בית המשפט קמא. המערער הוסיף טענות בעניין החלטות דיוניות שונות כמו גם טענה כי הדיון שהתקיים לא היה דיון מקדמי כלל וכלל ושמבחינה מהותית מדובר בדיון בתיק העיקרי ומשכך נפלו בו מספר פגמים פרוצדוראליים, לרבות ניהול הדיון במותב חסר ורישום פרוטוקול כללי בלבד. המערער גם העלה טענות נוכח העובדה שלא נתבקשה עמדת המשיבים בעניין בקשת הפסלות מושא הערעור דנן וטען שיש בכך משום נקיטת עמדה על ידי בית המשפט קמא. יוער כי הערעור שלפניי כלל גם התייחסויות רבות לבקשות הפסלות הקודמות שהוגשו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, כמו גם לבקשות פסלות נוספות שהוגשו על ידי המערער בהליכים רבים אחרים בהם הוא היה והינו בעל דין.

4.

דין הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה. הערעור דנן לוקה בשיהוי והוגש מעל לחודש לאחר דחיית בקשת הפסלות על ידי בית המשפט קמא (זאת בניגוד להוראות תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המעניקות עשרה ימים להגשת ערעור שכזה במסגרת הליך אזרחי). אמנם המערער ציין שהחלטת בית המשפט קמא מיום 16.7.2017 הומצאה לו רק ביום 10.8.2017, אולם הוא הסתפק בהערה לקונית בעניין, ללא הסבר וללא הגשת כל ראייה בנושא. די בכך כדי לדחות הערעור דנן (ע"א 1433/04 חברת מלון לביא בת ים בע"מ נ'

כזום , פיסקה 5 (27.6.2004)). אף אם הייתי מוכנה למחול על סוגיית השיהוי, דין הערעור להידחות היות ובהליך העיקרי כבר ניתן פסק דין. משניתן פסק דין והסתיים הטיפול בתיק, אין עוד מקום להעלאת טענת פסלות או הגשת ערעור בעניין זה (ע"א 2057/02 בר-נוי נ' קופת בית המשפט העליון (12.3.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 340-338 (2006) ). מבלי שיהיה בכך המלצה להגשת הליכים נוספים, דרך המלך במקרים מסוג זה היא לפי סדרי הדין הרלוונטיים ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות או ערעור על החלטה קודמת שנדחתה (ראו והשוו: ע"א 4071/05 זרייק נ' עודה (31.5.2005)). משהגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ממילא שהתייתר הדיון בבקשה לעיכוב הליכים אשר הוגשה יחד איתו.

סוף דבר דין הערעור להידחות.